בכלי חרש. נאמר כאן כלי חרש ונאמר במצורע כלי חרש (פ׳ מצורע), מה להלן חדשה אף כאן חדשה פחובמצורע ילפינן דהוי חדשה מדכתיב שם אל כלי חרש על מים חיים, מה מים חיים שלא נעשתה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשתה בהם מלאכה. והנה איתא במשנה כאן שהיה נותן לתוך הכלי חרס חצי לוג מים ופירשו המפרשים דשיעור זה הוי הלכה למשה מסיני, אבל בסמוך פ' י"ח בדרשה מי המרים המאררים נביא טעם מבואר ומפורש לזה.
. (סוטה ט"ו ב')
ומן העפר וגו׳. ת"ר, ומן העפר אשר יהיה, יכול יתקן מבחוץ ויכניס, ת"ל בקרקע המשכן, אי בקרקע המשכן יכול יחפור בקרדומות, ת"ל אשר יהיה, הא כיצד, יש שם – הביא, אין שם – תן שם פטר"ל יכול שיזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתו, או להיפך שאם לא מצא שם עפר תיחוח יחפור בקרדומות, ת"ל אשר יהיה, ור"ל מדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח, ש"מ שלא הקפיד רק שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת, הא כיצד, יש שם עפר תיחוח – הבא משם, אין שם – תן שם על הקרקעות, וחוזר ונוטלו לתוך המים.
. (שם שם)
העפר. לא מצא עפר לא יביא אפר, אבל מביא הוא רקבובית ירק דהוי עפר צואע"פ דלענין כסוי הדם דכתיב (פ' אחרי) וכסהו בעפר קיי"ל דמכסין גם באפר, מבואר בגמרא דהתם באמת הלכה מקובלת עוקרת את המקרא, ולכן היכי דמקובל מקובל, והיכי דלא מקובל אוקמינן על עיקר משמעות הלשון עפר ולא אפר, משא"כ רקבובית ירק דנקרא עפר.
. (סוטה ט"ז ב׳)
ונתן על המים. כמה הוא נותן, כדי שיראה על פני המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים צאר"ל נותן בה כל כך עפר עד שיהא נראה על פני המים.
. (שם ט"ו ב')