הקרשים למשכן. [אין טומאת אהל נוהגת אלא באהל ארוג ועור ידדאהל הנעשה מהם והמת תחתיו מקבל טומאה גם האהל עצמו וצריך להטבילו. אבל של קרשים לא, מאי טעמא] דכתיב ועשית את הקרשים למשכן משכן קרוי משכן [ומשכן קרוי אהל] ואין קרשים קרויין משכן טור"ל דלעיל בפסוק א' כתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר וגו' משמע דזה גופא נקרא משכן, משא"כ כאן כתיב ועשית את הקרשים למשכן משמע דקרשים לבד אינם נקראים משכן, ולכן אינו מטמא טומאת אהלים דמשכן אקרי אהל כדכתיב (פ' פקודי) את משכן אהל מועד וכתיב (ר"פ חקת) אדם כי ימות באהל. ומה שהוספנו במוסגר ומשכן קרוי אהל כן הוא בש"ס כת"י, ומשמע מרש"י שלפניו היתה גירסא זו בגמ', וכן נכון משום דתבות אלו משלימות תכלית הראיה. . (שם שם)
עצי שטים עומדים. מהו עומדים, שמעמידים את צפויים טזהצפוי של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב (פ' כ"ט) ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאליו. לשון אחר פירש"י שלא התליעו ולא נפל צפויין. , דבר אחר עומדים, שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויין ת"ל עומדים – שעומדים לעולם ולעולמי עולמים יזר"ל שמא תאמר דמשנגנז אהל מועד ונגנזו הם עמו כמ"ש בסוטה ט' א' משנגנז מקדש ראשון נגנז אהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו וכו', ואבדה התקוה והתוחלת שאנו סוכין וצופין להן ת"ל עומדים שעומדים לעולם ולעולמים, ופשוט דמדייק יתור לשון עומדים, ודריש שתהיה להם עמידה עולמית. . (יומא ע"ב א׳)
עצי שטים עומדים. אמר חזקיה אמר ר׳ ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי, כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן יחמדייק יתור הלשון עומדים כמש"כ באות הקודם, ודריש שעומדים דרך גדילתן שיהיה צד העץ של השורש למטה וצד ראש העץ למעלה, וכן לכל המצות דשייך בהו ענין זה, כגון לולב והדס וערבה. . (סוכה מ"ה ב׳)