תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסקה 13

שקץ הם. תניא, ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם, הם ומן הרי אלו מעוטין, פרט לחרטום ולצפונים ולכנפים ולנוצה שלהם ^מחדכל אלה אין נכללים בכלל בשר, ומפורש כתיב בפסוק י"א מבשרם לא תאכלו. .
(תו"כ)

את הנשר. תניא, ואת אלה תשקצו מן העוף את הנשר, מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה ^מטר"ל שאין לו אצבע קטנה אחורי הרגל ממעל להאצבעות אחרות, ומה שקרא לזו יתירא, אע"פ שברוב העופות כן הוא, אך מפני שאינה בסדר חברותיה. ויש מפרשים דאצבע יתירה פירושו שהאצבע האמצעית שברגלו ארוכה מחברותיה. וזפק ואין קורקבנו נקלף ^נר"ל שהכיס שבתוך הקורקבן אינו נקלף ממנו ביד בלא חיתוך סכין. ודורס ואוכל ^נאיש מפרשים שמגביה המאכל מן הקרקע ונותנו בין אצבעותיו ואוכלו, וי"א שמשליך את הבעל חי לארץ ונועץ צפרניו בו כדי לאכלו. ומדברי הרמב"ם במורה משמע דס"ל כפי' השני, שכתב בטעם איסור עופות טמאים בכלל, מפני שמטבע המאכל להדבק בתכונת האוכלו, ואחרי שמטבע עופות טמאים שאכזרים הם שדורסים ואוכלים, לכן אסרתם התורה לבל תתדבק מדת האכזריות בלב האדם האוכלו, עכ"ל. הרי מבואר דס"ל כפי' השני, ועיין בש"ך ליו"ד סי' פ"ג ס"ק ג'. טמא, אף כל כיוצא בו טמא ^נבאבל עוף שיש בו אחד מכל אלה הסימנים טהור, וכש"כ שנים או שלשה, לבד מאלה המפורשין בפרשה שגזירת הכתוב הוא אע"פ שיש בהם סימני טהרה, ואצלנו מסורת קדומים שלא לאכול שום עוף רק במקובל שהוא טהור, וע' ביו"ד סי' פ"ב. .
(חולין ס"א א')