1ואסף איש טהור. איש – להכשיר את הזר, טהור – להכשיר את האשה מר"ל שלאסיפת האפר כשר זר ואשה, ואע"פ דמפורש כתיב איש, נראה דס"ל דהשם איש כאן אינו בא להורות על מין איש ולא אשה, אלא רק בדבוק התואר הסמוך לו טהור, ויהיה שיעורו כמו השם איש צדיק איש בליעל, שענינו שלמות האדם, אבל אינו בא למעט אשה, ובזה יתבאר מה שאמר טהור להכשיר את האשה, כלומר דמתואר טהור אנו יודעין דהשם איש לאו דוקא הוא, וכמש"כ.
.
(יומא מ"ג א׳)
2והניח. מי שיש בו דעת להניח, יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהם דעת להניח מאוממילא פסולים לכל דבר התעסקות בפרה. וענין הקידוש הוא מילוי המים שעליהם נותנין האפר, ונבאר זה לקמן ריש פסוק י"ז.
.
(שם שם)
3והיתה למשמרת. מכאן שאסיפת האפר ומלוי מים לקידוש צריכין שימור מבענין השימור הוא שאסור להסיח דעת מהם עד גמר פעולתם, וטעם הלמוד הוא משום דהלשון למשמרת למי נדה משמע דצריכי שימור עד שיזה מהם.
.
(שם מ"ב ב׳)
4והיתה למשמרת. המוסר מימיו לטמא לשומרן פסולין, מאי טעמא, בחזקת השומר קיימי והוא אינו מקפיד לשומרן, והתורה אמרה והיתה למשמרת מגר"ל השומר מפני שהוא טמא אינו מקפיד לשומרן וממילא נפסלין וכמש"כ לעיל בפ' ג' וה' לענין שחיטה ושריפה יעו"ש.
[פרה פ"ז מ"י וברע"ב].
5והיתה למשמרת. מכאן אמרו, חולקים אותה לשלשה חלקים, אחד נתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות מדבחיל הוא שיונח שם למשמרת והוא שמזין ממנו על הכהן השוחטה, ונמסר לסנהדרין שיושבים שם, וסמיך כן על הלשון והיתה לעדת בני ישראל שהסנהדרין נקראים עדה כמש"כ בפ' מסעי ושפטו העדה ובכ"מ, ואחד בהר המשחה לכהנים שיהיו מקדשין בו. ונראה דסמיך זה על הלשון והניח מחוץ למחנה, משום דהר המשחה היה מחוץ למחנה, כמבואר למעלה ששחיטת הפרה היתה על הר המשחה, וכתיב ושחט אותה מחוץ למחנה, והחלק השלישי ניתן לכל כ"ד משמרות כהונה ליתן לישראל לכשיצטרכו. ועיין בתוי"ט פ"ג מי"א דפרה בבאור ענין זה.
[ספרי].
6והיתה למשמרת למי נדה. למה נאמר, שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מניין ת"ל והיתה למשמרת, או אפילו קדשו, ת"ל למי נדה, כבר הם למי נדה מהנראה כונת הקושיא למה נאמר ר"ל למה נאמר והיתה בלשון נקבה אחרי דקאי על האפר והול"ל והיה, דאפר הוי לשון זכר. והמלאכה במים כאן אין הכונה שעשה מלאכה במים עצמן, דפשיטא הוא, אלא ר"ל אם עשה מלאכה בשעת מלוי המים, וכמו שפסול אם עשה מלאכה בשעת עסקו בפרה, כגון אם שרפה ושרף עוד איזה דבר עמה, כמשכ"ל בפ' ה', ועל זה אמר יכול שמלאכה פוסלת במים גם אחר שקדשו דהיינו אחר שהטילי את האפר, ת"ל למי נדה, ר"ל דהלמ"ד של למי נדה מורה שרק הוכן למי נדה ועדיין אינו מי נדה, אבל לאחר הטלת האפר הם כבר מי נדה ואין עוד עליהם חיוב למשמרת לענין שתפסל במלאכה. וע"ע מענין זה בפ"ד סוף משנה ד' דפרה וברע"ב.
.
(שם)
7חטאת הוא. תניא, פרה שנרבעה פסולה, מאי טעמא, חטאת קריי׳ רחמנא מוהחידוש בזה משום דבקדשים פסולה בהמה הנרבעת כמבואר לפנינו ר"פ ויקרא, אמנם זה הוא רק בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית לא מצינו איסור זה, ולכן הו"א כיון דפרה י"ל דנקראה קדשי בה"ב שהרי אינה נשחטת על המזבח רק בהר המשחה אין רביעה פוסל בה, קמ"ל. וע"ע מש"כ לעיל בפ' ב' סוף אות ט'. וכפי דמשמע מדברי התוס' איירי ברביעת אדם, משום דרביעת בהמה בלא"ה פסולה משום עלה עליה עול כמבואר בפ"ב מ"ד דפרה, יעו"ש.
.
(ע"ז כ"ג ב׳)
8חטאת הוא. מלמד שמועלים בה, היא – בה מועלים ואין מועלים באפרה מזואע"פ דבלא"ה קיי"ל סוף תמורה ל"ד א' דאפר הקדש מותר, אך אצטריך דרשה זו משום דעיקר הטעם דאפר הקדש מותר משום דכבר נגמרת המצוה שממנה תוצאת האפר, ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו, משא"כ הכא דעיקר המצוה היא בהאפר להזות ולטהר בו והו"א דמועלין בו, קמ"ל מדרשה זו.
.
(מנחות נ"א ב׳)
9חטאת הוא. חטאת קרייה רחמנא, לפיכך הטריפה פסולה מחופסול טריפה בחטאת נתבאר לפנינו בר"פ ויקרא, וע' בתוס' כאן בענין דרשה זו.
.
(חולין י"א א׳)
10חטאת הוא. מגיד שאם שינה אחת מכל מעשיה פסולה, ומגיד שאם שחטה שלא לשמה פסולה מטר"ל מדקריי' רחמנא חטאת, אבל אין לומר מדכתיב היא וכמ"ד בזבחים ו' א' לענין חטאת דכתיב בקדשים, משום דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה. כ"כ הר"ש ריש פ"ד מפרה.
ומגיד שאינה נשרפת בלילה נכמו חטאת שכל מעשיה ביום ככל הקרבנות כמבואר לפנינו ס"פ צו בפ' ביום צותו.
[ספרי].