לא תרגיע. א"ר יוסי ב"ר חנינא, משה רבינו גזר גזירה על ישראל ובא נביא ובטלה, משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע ובא ירמיה ואמר (ירמיהו ל״א:ב׳) הלוך להרגיעו ישראל מזמפרש דזה קאי על זמן הגלות דהקב"ה הולך עם ישראל להרגיעם בגוים, אבל לא ידעתי מי הכריחו לפרש הפסוק באופן כזה ולומר שירמיה בטל גזירת משה, והלא לפי פשטות הכתובים לא איירי כלל אותו הפסוק דירמיה בזמן הגלות רק בענין יציאת ישראל ממצרים לכניסתם לארץ ועשו רצון המקום והלכו למצוא מרגוע להם, כי כן משמע לשון הפרשה שם, כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל, ופירש"י בהוליכם לנחול ארץ מרגועם, וצ"ל דס"ל כמ"ד בסנהדרין ק"ח א' דדור המדבר אין לו חלק לעוה"ב ורשעים היו, וא"כ גם ברשעתם הלך הקב"ה להרגיעם, וזה הוא היפך ממ"ש משה ובגוים ההם לא תרגיע.
. (מכות כ"ד א')
שם לב רגז. א"ר יוחנן, ונתן ה' לך שם לב רגז, שם – בבבל, אבל בארץ ישראל לא מחטעם הדבר כתב מהרש"א משום דמדת הכעס באה לרגלי שליטת היצה"ר, ובחו"ל היצה"ר שולט יותר מאשר בא"י, עכ"ל. ודע דמ"ש בעלמא אוירא דא"י מחכים (ב"ב קנ"ח א') י"ל דזה מפני הדרשה שבכאן דבא"י מעוטה מדת הכעס, ואמרו כל הכועס חכמתו מסתלקת (פסחים ס"ו ב'), וא"כ מכיון שאין בו כעס לא נתמעטה חכמתו, וכל עוד שלא תתמעט ממילא תתרבה ע"י תוספת למודים ולכן אוירא דא"י מחכים.
. (נדרים כ"ב א')
לב רגז וגו'. א"ר יונתן, כל הכועס תחתוניות שולטות בו, שנאמר ונתן לך ה' לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש, איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש, הוי אומר אלו התחתוניות מטמחלת הימאראיד"ן בלע"ז. ופי' המהרש"א משום דלפום ריהטא לב רגז אינו מן הקללות אלא רק מדה רעה היא, ולכן אמר דהכי קאמר דמתוך לב רגז שיתן לך תבא קללה זו שהיא כליון עינים ודאבון נפש ואיזו היא זו תחתוניות, עכ"ל. ויש להוסיף באור דדריש מדלא כתיב ונתן לך עינים כלות ונפש דאבה כמו שאמר לב רגז משמע ליה דכולן באין מלב רגז. ומפרש דכל הכועס סימן הוא כי תחתוניות שולטות בו וע"י אבדן הדם הבא בסבתם ירגז לבו החלש.
. (שם שם)