או באיבה. כבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב, דאמר קרא או באיבה – לרבות את המצמצם לההיינו כובש, שצמצמו שם שלא יקום, ויליף זה מלשון או באיבה, יען שגם פעולה כזו עושין רק משנאה, ועיין מש"כ לעיל בפ' י"ח.
. (סנהדרין ע"ו ב׳)
הכהו בידו. בידו למה נאמר, לפי שהוא אומר ואם בכלי ברזל הכהו ואם באבן יד או בכלי עץ יד, אין לי אלא שהרגו באלו שהוא חייב, דחקו חנקו בעטו דעכו מניין, ת"ל בידו – מכל מקום לוועיין לעיל בפ' י"ח מש"כ שם.
[ספרי].
מות יומת המכה. תניא, מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו, ת"ל מות יומת המכה – מכל מקום לחמיתה הכתובה בו היא סייף כפי שיתבאר בפסוק ל', ולפעמים א"א לקיים בו מיתה זו כגון שעמד על נפשו וכדומה.
. (שם מ"ה ב׳)
רצח הוא. מה ת"ל, לומר לך, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו לטבא לפרש בזה דלא נפרש הפסוק דפ' משפטים וכי יגח שור וגו' וגם בעליו יומת דהכונה יומת ממש אלא יענש בעונש ממון וכפי שנתבאר במקומו שם.
. (שם ט"ו ב׳)
גאל הדם ימית. מה ת"ל, והלא כבר נאמר (פ׳ י"ט) גואל הדם הוא ימית את הרוצח, אלא שיכול אין לי אלא זה שיש לו גואל, מי שאין לו גואל מניין, ת"ל גואל הדם – מכל מקום מהכונה שב"ד מעמידין גואל לנקום נקמת דם הנרצח וכמ"ש בסנהדרין מ"ה ב', רק שם יליף מדרשה אחרת כמובא לפנינו לעיל בפ' י"ט. ולכאורה לפי אותה דרשה שבסנהדרין נשאר קושית הספרי מה ת"ל והלא כבר נאמר וכו'. ולכן נראה דכאן לא איירי בהעמדת ב"ד גואל, אלא מי שירצה לנקום נקמת דם ההרוג מותר לו להיות במקום הגואל הקרוב, ומה דכתיב כאן עוד הפעם בפגעו בו כפול מפסוק י"ח עיין משכ"ל בפ' י"ט אות ל"א.
[ספרי].