לא תקצור וגו' לא תבצור. מהו לא תקצור ולא תבצור, לא תקצור כדרך הקוצרים ולא תבצור כדרך הבוצרים, אלא אתה קוצר ובוצר בשנוי טובאור הענין, כי מדין תורה, כל שתוציא הארץ בשנה שביעית בין מן הזרע שנפל מקודם שביעית בין מן העקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו, ושניהם נקראים ספיח, בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להם זרע, כל אלה מותר לאכלן מה"ת בשביעית כמפורש בקרא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ואפי' שדה שנטייבה בשביעית וצמחה, פירותיה מותרין באכילה. ומה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזיריך לא תבצור, אין הכונה מפני שאסור באכילה אלא שלא יקצור ולא יבצור כדרך שקוצר ובוצר בכל שנה, אלא בשנוי מעט, וכמ"ש במשנה ו' פ"ח דשביעית, יעוי"ש.
ואמנם כל זה הוא מדאורייתא, אבל חכמים גזרו על כל הספיחים שיהיו אסורין באכילה בשביעית, כי חששו וגזרו משום עוברי עבירה שלא ילך ויזרע בתוך שדהו בסתר ויאמר ספיחים הם ויאכל מהם, וסמכו דינם על פסוק זה את ספיח קצירך לא תקצור – לא תקצור כלל, ועיין בפסחים נ"א ב' וברמב"ם ריש פ"ד משביעית, וע"ע לקמן פסוק כ' תבא עוד דרשה לאיסור ספיחים. .
(ירושלמי שביעית פ"ח ה"ו)
ואמנם כל זה הוא מדאורייתא, אבל חכמים גזרו על כל הספיחים שיהיו אסורין באכילה בשביעית, כי חששו וגזרו משום עוברי עבירה שלא ילך ויזרע בתוך שדהו בסתר ויאמר ספיחים הם ויאכל מהם, וסמכו דינם על פסוק זה את ספיח קצירך לא תקצור – לא תקצור כלל, ועיין בפסחים נ"א ב' וברמב"ם ריש פ"ד משביעית, וע"ע לקמן פסוק כ' תבא עוד דרשה לאיסור ספיחים. .
(ירושלמי שביעית פ"ח ה"ו)