1בבקר בבקר. הקטורת קודמת לאברים, דתניא, יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד בלבד דהיינו התמיד שנאמר בו רק פעם אחת בבקר את הכבש אחד תעשה בבקר (פ' פינחס), ואמנם בכל זאת אין הקטורת קודמת לכל מעשה התמיד אלא רק להעלאת האברים על המזבח, אבל השחיטה והזריקה קודם לקטורת משום דמעלה יתרה יש לדם שהוא עיקר המכפר כמש"כ בפ' אחרי כי הדם הוא בנפש יכפר. .
(פסחים נ"ט א׳)
2בבקר בבקר. סדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי, ואע"פ דהכא כתיב בבקר בבקר (פ׳ צו) והכא כתיב בבקר בבקר, אפילו הכי מכשיר עדיף הדהשני גזרי עצים הם מכשירים לכל העבודות, ואע"פ דגם דישון המזבח מכשיר להקרבה, אך לולא העצים לא היה דשן. וענין השני גזרי עצים יתבאר אי"ה בריש פרשת צו. .
(יומא ל"ג א׳)
3בבקר בבקר. חלקהו לשני בקרים [מלמד שעבודה מפסקת בין הטבת הנרות] ווקיי"ל דמפסיק בקטורת, והיינו שמקודם מטיב חמשה נרות ומקטיר קטורות ואח"כ מטיב השנים הנותרים, ומה דמפסיק לאחר חמש דוקא יתבאר בסמוך, וזו דעת חכמים (יומא י"ד ב') דההפסק הוא בקטורת, אבל אבא שאול ס"ל דההפסק הוא בדם התמיד, וכך סדר אביי סדר המערכה כולה ע"פ דעתו דאבא שאול (בסוגיא כאן ל"ג א') ובכל פרט קיי"ל כותיה, רק בפרט זה דההפסק בדם התמיד לא קיי"ל כותיה אלא כחכמים דההפסק הוא בקטורת ודם התמיד קודם לכל הנרות, וכ"פ הרמב"ם רפ"ז מתמידין, ומהתימה על הפוסקים באו"ח סי' מ"ח שתקנו לומר סדר המערכה במקום קרבן וסדרו בכל פרט אליבא דאבא שאול ולא תקנו פרט זה אליבא דחכמים, ובמקום אחר הערנו עוד מה שצ"ע בסדורו של אביי בזה שסידר רק מערכה גדולה ומערכה של קטורת והשמיט מערכה שלישית שהיו עורכים כדי לקיים אש תמיד תוקד על המזבח כמבואר ביומא מ"ה ב' ואין המקום גורם להאריך בזה. .
(שם שם ב׳)
4בבקר בבקר. תנא ר' ישמעאל, בבקר בבקר, בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר זר"ל דבקר של עלות השחר הוי תחומו של זריחת השמש, והיינו דאע"פ שעדיין לא נתודע השמש לבריות בכ"ז גם אור השחר קרוי בקר, ואשמעינן דאע"פ דלכל מילי לא הוי יום עד סוף זריחת השמש, אבל לגבי קדשים הרחיב הכתוב תחומו של בקר לפניו משיזרח האור בפאת מזרח קודם נץ החמה. ומטעם זה קיי"ל (יומא ל"ז ב') הקורא את שמע עם אנשי המשמר לא יצא, והיינו משום שלאנשי משמר במקדש הוי שיעור הבקר מוקדם, וע' ברש"י ותוס' ברכות י"ב א'. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"א)
5בבקר בבקר בהיטיבו. אין מחנכין את המנורה אלא בנרות של בין הערבים, ואת המזבח בקטורת של בין הערבים, שנאמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, ואי לאו דעביד הדלקה מאורתא הטבה בצפרא מהיכי חר"ל דשיעור הכתוב בהיטיבו וגו' כשמדשן את המנורה בכל בקר מן האפר שנתקבץ שם מן הדלקת הנרות, ולפי"ז ממילא מוכח דעביד הדלקה מאורתא, משום דאל"ה מה יש לו לתקן בבקר, ומבואר דחנוך המנורה הוי בין הערבים, וכיון דהמנורה נתחנכה בערב, בהכרח שקטורת נמי יהיה תחלתה בערב, דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות יקטירנה. ומטעם זה קיי"ל דאם ע"פ איזה סיבה לא הקטירו קטורת בבקר יקטירו בכ"ז בין הערבים, ולא כמו בתמיד דאם לא הקריבו בבקר לא יקריבו גם בין הערבים, והסברא בזה משום דקטורת עיקר מצותה בין הערבים, שהרי מצות חינוך המזבח בקטורת הוא בערב, לכן אינה נחשבת לטפילה כנגד הקטורת של שחר לומר כיון דהעיקר בטל נתבטל גם הטפל, אלא דעיקר במקומו עומד, משא"כ בתמיד שעיקר מצותה היא בבקר כמבואר במנחות נ' א' [וע"ל כ"ט מ"א], לכן בביטול העיקר בטל גם הטפל ואם לא הקריבו בבקר לא יקריבו גם בין הערבים, ודו"ק. .
(מנחות נ׳ א׳)
6בהיטיבו. [הקטורת קודמת להטבת שתי נרות] טדוקא להטבת שתי נרות כמבואר לעיל אות ו'. , ומאי בהיטיבו את הנרות יקטירנה, הכי קאמר רחמנא, בעידן הטבה ההא מקטר קטורת יר"ל שלא תגמר הקטרת הקטורת עד הטבת הנרות אלא בשעת הטבה עדיין תהיה הקטורת נקטרת, וכהאי גונא דרשינן בסמוך בפסוק ח' בדרשה ובהעלת אהרן את הנרות יקטירנה, בעידן הדלקה תהא מקטר קטורת. .
(יומא י"ד ב׳)
7את הנרות. [הטבת חמש נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות], מאי שנא דעביד חמש ברישא, כיון דאתחיל בהו עביד רובא, ונעביד שית, אמר קרא בהיטיבו את הנרות יקטירנה ואין נרות פחות משתים יאעיין משכ"ל אות ו'. .
(שם ל"ג ב')