ויחנו לי במדבר. אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי דהאי ויחגו לי זביחה היא, ודלמא חוגו חגא היא אמלשון יחוגו וינועו (תהילים ק״ז:כ״ז) ומענין מחולות. וע"ע באות הסמוך מזה. , אמר ליה, אתיא מדבר ממדבר, כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זבחים אף כאן זבחים בר"ל מהתם ילפינן דבמדבר קרבו זבחים, וקאי זה על הזמן שיצאו ישראל ממצרים, וא"כ דין הוא לפרש דהאי ויחגו לי הוא מענין זביחה. ויש לעיין למה צריך להביא ראיה על הוראת ויחגו שענינו זביחה ממרחק מדברי קבלה בעוד שכאן בפרשה מבואר פי' זה, דכשחזר משה את דברי ה' אמר ונזבחה לה' אלהינו (פסוק ג ), וצ"ע.
אמנם בכלל הדבר צריך באור מהיכי תיתי היינו מפרשים ויחגו מלשון חוגו חגא ומענין מחולות ורקודין, ומה טעם בדבר. ונראה ע"פ המבואר בסוכה נ"א א' דבשמחת בית השואבה חסידים הראשונים היו מרקדים ואומרים שירות ותשבחות לה', ובכתובות י"ז א' בענין המצוה לשמח חתן וכלה כיצד מרקדין, ר' יהודה ב"ר אלעאי היה מרקד אתלת, ובסוטה י"ב א' ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ובדוד המלך מצינו שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' (שמואל ב ו׳:ט״ז), והבאור הוא, דפעולה זו מורה על חבוב והתפעלות העבודה ואהבת ה', וזהו הענין משירת הלוים בשעת הקרבת קרבנות כדי לעורר השמחה, ולכן אמר קהלת עת ספוד ועת רקוד, ולכאורה היה צ"ל ועת לשמוח שהוא היפך ההספד, אלא שתפס שתי הקצוות היותר מנגדות זל"ז, וכמו ההספד המדרגה היותר גבוהה בעצבות כך הריקוד הוא הסימן המורה על השמחה והתפעלות היותר גבוהה, וא"כ היה אפשר לפרש שרצה משה להביע ענין העבודה בשמחה מופלגה שיעבדו בה ישראל לה' במדבר רמז אותו בלשון ויחגו מענין ריקוד, כמבואר, ודו"ק. .
(חגיגה י׳ ב׳)
אמנם בכלל הדבר צריך באור מהיכי תיתי היינו מפרשים ויחגו מלשון חוגו חגא ומענין מחולות ורקודין, ומה טעם בדבר. ונראה ע"פ המבואר בסוכה נ"א א' דבשמחת בית השואבה חסידים הראשונים היו מרקדים ואומרים שירות ותשבחות לה', ובכתובות י"ז א' בענין המצוה לשמח חתן וכלה כיצד מרקדין, ר' יהודה ב"ר אלעאי היה מרקד אתלת, ובסוטה י"ב א' ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ובדוד המלך מצינו שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' (שמואל ב ו׳:ט״ז), והבאור הוא, דפעולה זו מורה על חבוב והתפעלות העבודה ואהבת ה', וזהו הענין משירת הלוים בשעת הקרבת קרבנות כדי לעורר השמחה, ולכן אמר קהלת עת ספוד ועת רקוד, ולכאורה היה צ"ל ועת לשמוח שהוא היפך ההספד, אלא שתפס שתי הקצוות היותר מנגדות זל"ז, וכמו ההספד המדרגה היותר גבוהה בעצבות כך הריקוד הוא הסימן המורה על השמחה והתפעלות היותר גבוהה, וא"כ היה אפשר לפרש שרצה משה להביע ענין העבודה בשמחה מופלגה שיעבדו בה ישראל לה' במדבר רמז אותו בלשון ויחגו מענין ריקוד, כמבואר, ודו"ק. .
(חגיגה י׳ ב׳)