לך רד. מאי לך רד, א"ר אלעזר, אמר הקב"ה למשה, לך רד מגדולתך, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו – אתה למה לי יבומסיים בגמרא מיד תשש כחו של משה ולא היה בו כח לדבר, וכיון שאמר הקב"ה הרף ממני ואשמידם, אמר משה, דבר זה תלוי בי מיד עמד ונתחזק בתפלה וביקש רחמים, ופירש"י הראהו שיש כח בידו למחול ע"י תפלה, עכ"ל, והלשון למחול אינו מדוקדק כל כך, דהא המחילה היא מצד הקב"ה, ומצד משה הוי רק הסבוב והגרס לזה, ואולי צ"ל שיש כח בידו למחות, ע"ד ותגזור אומר ויקם לך, שהקב"ה גוזר וצדיק מבטל, וכ"ה ברש"י בע"י. –
והנה הפסוק הרף ממני הוא בפ' עקב, וצ"ע שלא הביא הפסוק שבכאן ועתה הניחה לי (פ' הבא), ובחא"ג נדחק בזה, ועוד קשה טובא עיקר הדיוק מאי לך רד, דלכאורה נראה דמדייק הלשון רד, שהוא לשון ירידה, אבל הן כלשון זה מצינו בכ"מ בתורה, כמו בפ' יתרו לך רד ועלית ואמרת, ועוד שם רד העד בעם, ויותר מזה שבהקב"ה מצינו לשון זה, וירד ה' על הר סיני, ועיין אדר"ן פ"א עשר ירידות ירדה שכינה על הארץ ובאור לשון זה פשוט, משום דההליכה משמים לארץ הוא בגדר ירידה, וא"כ מאי קשה ליה לשון זה כאן, גם אינו מבואר איפה מרומז בלשון זה עיקר הדרשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.
ולכן נראה דבאמת עיקר סמך דרשת הגמרא אינו על פסוק שלפנינו אלא אפסוק דפ' עקב, דכתיב שם בעת שסיפר משה לישראל ממה שנתוכח עם הקב"ה בעת מעשה העגל סיפר להם שהגיד לו הקב"ה רד מהר מזה כי שחת עמך, ומדצוהו לירד מהר משמע שלא ניחא ליה היותו בשם, ודרש עוד ע"ד אסמכתא שהורידו מגדולתו שבאה לו בשביל ישראל, וסמך זה על הלשון "מזה", שכן מצינו שרגילין חז"ל לדרוש המלה זה נוטריקון על ישראל כמו בירושלמי שקלים פ"א ה"ג דרשו זה יתנו [בשקלים] י"ב שבטים יתנו, דזה בגמטריא י"ב, וע' בבבלי מנחות פ"ט א' שמן משחת קודש יהיה זה, זה בגמטריא י"ב, יעו"ש. ולפי"ז ניחא מה שהערנו למה מביא כאן הגמרא פסוק דפ' עקב ולא הפסוק שלפנינו הניחה לי, דמדאתחיל בפ' דפ' עקב בפסוק לך רד מהר מזה מביא גם הפסוק השני מאותה הפרשה. ואמנם לפי"ז יהיה לשון הגמרא כאן צריך תקון קצת, ובמקום מאי לך רד צ"ל מאי לך רד מהר מזה, או דסמכה הגמרא כלל דרשה זו על פסוק זה המוקדם בתורה בסמיכות על לשון הפסוק דפ' עקב שהוא רק חזרת ובאור לשון פסוק זה, ודו"ק. .
(ברכות ל"ב א׳)
והנה הפסוק הרף ממני הוא בפ' עקב, וצ"ע שלא הביא הפסוק שבכאן ועתה הניחה לי (פ' הבא), ובחא"ג נדחק בזה, ועוד קשה טובא עיקר הדיוק מאי לך רד, דלכאורה נראה דמדייק הלשון רד, שהוא לשון ירידה, אבל הן כלשון זה מצינו בכ"מ בתורה, כמו בפ' יתרו לך רד ועלית ואמרת, ועוד שם רד העד בעם, ויותר מזה שבהקב"ה מצינו לשון זה, וירד ה' על הר סיני, ועיין אדר"ן פ"א עשר ירידות ירדה שכינה על הארץ ובאור לשון זה פשוט, משום דההליכה משמים לארץ הוא בגדר ירידה, וא"כ מאי קשה ליה לשון זה כאן, גם אינו מבואר איפה מרומז בלשון זה עיקר הדרשה כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.
ולכן נראה דבאמת עיקר סמך דרשת הגמרא אינו על פסוק שלפנינו אלא אפסוק דפ' עקב, דכתיב שם בעת שסיפר משה לישראל ממה שנתוכח עם הקב"ה בעת מעשה העגל סיפר להם שהגיד לו הקב"ה רד מהר מזה כי שחת עמך, ומדצוהו לירד מהר משמע שלא ניחא ליה היותו בשם, ודרש עוד ע"ד אסמכתא שהורידו מגדולתו שבאה לו בשביל ישראל, וסמך זה על הלשון "מזה", שכן מצינו שרגילין חז"ל לדרוש המלה זה נוטריקון על ישראל כמו בירושלמי שקלים פ"א ה"ג דרשו זה יתנו [בשקלים] י"ב שבטים יתנו, דזה בגמטריא י"ב, וע' בבבלי מנחות פ"ט א' שמן משחת קודש יהיה זה, זה בגמטריא י"ב, יעו"ש. ולפי"ז ניחא מה שהערנו למה מביא כאן הגמרא פסוק דפ' עקב ולא הפסוק שלפנינו הניחה לי, דמדאתחיל בפ' דפ' עקב בפסוק לך רד מהר מזה מביא גם הפסוק השני מאותה הפרשה. ואמנם לפי"ז יהיה לשון הגמרא כאן צריך תקון קצת, ובמקום מאי לך רד צ"ל מאי לך רד מהר מזה, או דסמכה הגמרא כלל דרשה זו על פסוק זה המוקדם בתורה בסמיכות על לשון הפסוק דפ' עקב שהוא רק חזרת ובאור לשון פסוק זה, ודו"ק. .
(ברכות ל"ב א׳)