לא תראה. ולמעלה הוא אומר (פ' משפטים) עזוב תעזוב, הרי זה ל"ת ועשה ללא ידעתי למה לא דייק עשה מפסוק זה גופיה דכתיב ביה הקם תקים עמו, וי"ל.
.
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 22 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חמור אחיך. אין לי אלא חמור אחיך, חמור שונאך מניין, ת"ל (פ' משפטים) חמור שונאך, א"כ מה ת"ל אחיך, מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד היצר לאע' מש"כ בבאור דרשה כזו לעיל בפסוק א' אות ג', ועיין מש"כ דבר נאות בזה בפ' משפטים בפסוק כי תראה חמור שונאך.
[ספרי].
או שורו. אחד שור ואחד כל בהמה לפריקה דילפינן שור שור משבת, א"כ למה נאמר שור או חמור שדבר הכתוב בהוה לבבשבת כתיב למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך. והלשון בהוה ר"ל ברגיל שעל אלה הבע"ח רגילין להטעין משאות, ואע"פ דפסוק זה קאי אטעינה י"ל כיון דענין אחד הוא לפריקה ולטעינה, ובכ"ז צ"ע דלא חשיב מפורש במשנה כאן לטעינה.
.
(ב"ק נ"ד ב')
(ב"ק נ"ד ב')
נפלים. נופלים ולא עומדים לגמשום דע"י נפילה נפרקה המשא מעליו ולא אם הם עומדים.
[ספרי].
נפלים בדרך. דרמו אינהו וטעונייהו באורחא לדר"ל שאף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון, ואע"פ דלא נזכר כאן שטעונים משא נראה דדריש בהוה, שדרך הבהמה לפול בדרך מכובד המשא שעליה, ומכיון שנופלת בלא סדרים הרי היא משלכת והופכת גם המשא שעליה.
.
(ב"מ ל"ב א')
(ב"מ ל"ב א')
בדרך. בדרך ולא ברפת, מכאן אמרו מצאה ברפת אין חייב בה, ברה"ר חייב בה להענין זה הוא במשנה בב"מ ל"ב א' לענין אבידה, ולא ידעתי מאי שייכות ענין זה דהשבת אבידה לפסוק זה דאיירי בפריקה וטעינה, ואולי הכונה ע"פ המבואר בגמרא בסוגיא ל"ג א' דהשוו באיזו פרטים דיני אבידה עם דיני פריקה וטעינה, וצ"ע.
[ספרי].
והתעלמת. עיין לעיל בפסוק א'.
הקם תקים. אין לי אלא בעליו עמו, בעליו אין עמו מניין, ת"ל הקם תקים מ"מ לועיין מש"כ לעיל בפ' א' בדרשה השב תשיבם בטעם דרשה כזו וצרף לכאן.
..
(ב"מ ל"א א')
(ב"מ ל"א א')
הקם תקים. העמידה ונפלה העמידה ונפלה אפילו חמשה פעמים חייב שנא' הקם תקים לזכמש"כ באות הקודם.
[ספרי].
הקם תקים. מכיון שנאמר (פ' משפטים) עזב תעזוב מה ת"ל הקם תקים, אלא שיכול אין לי אלא פריקה וטעינה, בהמה עצמה מניין, ת"ל הקם תקים לחר"ל כאן מפורש ענין הקמת הבהמה עצמה וכמש"כ נופלים בדרך הקם תקים, ולא נפרש שרק אם נפרק המשא, ולא איכפת לן הקמת הבהמה דנאמר שממילא תעמוד אלא צריך לעזור להקימה, וזה ילפינן מלשון הקם תקים, דענין הקמה יונח רק על בעלי חיים.
[מכילתא פ' משפטים].
תקים עמו. הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק, פטור, שנאמר עמו, יכול אפילו זקן וחולה ת"ל הקם תקים לטומסברא מוקמינן הלשון עמו על היכי דאפשר להבעלים, והרבוי דהקם תקים להיכי דאי אפשר לו וכמבואר.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad