1אחרי נמכר. תניא, הרי שבא ואמר הרי אני נמכר, יכול תזקק לו [לגאלנו], ת"ל אחרי נמכר, מלמד שאין אתה נזקק לו אלא משימכר רנכי אם לא היה אומר הכתוב מפורש הלשון אחרי נמכר היה אפשר לפרש הלשון ונמכר שבפסוק הקודם שעומד להמכר, והיינו גם אם בא ואמר שהוא מוכר עצמו, אבל הלשון אחרי נמכר מורה אחר המכירה ממש.
.
(תו"כ)
2גאלה תהיה לו. תנא דבי ר' ישמעאל, יכול הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים לדחי אבן אחר הנופל, ת"ל גאולה תהיה לו רנאנסמך על הדרשה שהבאנו לעיל בפסוק י"ג דמה שכתוב ונמכר לעקר פירושו שנמכר לעבודת כוכבים עצמה, לחטוב עצים ולשאוב מים, ויכול שנדחה אבן אחריו, כלומר שלא תהא לו גאולה, ת"ל גאולה תהיה לו ואפי' בכה"ג, ונראה דסמך אסיפא דקרא אחד מאחיו יגאלנו, דאחרי שהכתוב קורא לישראל עוד בשם אחיו, ממילא מבואר שעוד נחשב על קהל ישראל ולכן חייבים לפדותו.
.
(קדושין כ' ב')
3גאלה תהיה לו. דרש ר' עקיבא, מניין לגזל עובדי כוכבים שהוא אסור, ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא רנבר"ל שלא לקחת אותו מן העובד כוכבים באונס ובחזקה אלא בגאולה היינו בחזרת הכסף שנתן העובד כוכבים עבורו. ובסמוך ריש פסוק נ' מבואר עוד שצריך לדקדק עם העובד כוכבים בחשבון שלא יטענו בחשבון, יעוי"ש. ומכאן קי"ל הלכתא רבתא בכל התורה דגזל עובד כוכבים הוא איסור דאורייתא ממש, וה"ה גניבת עובד כוכבים, וכן מדות ומשקלים חסרים וכדומה בכל זה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ז מגניבה, ועיין מש"כ לעיל בפרשה זו בפ' י"ד בענין איסור אונאת עובדי כוכבים, וראויים הדברים להעתיק ולצרף לכאן.
.
(ב"ק קי"ג ב')
4גאלה תהיה לו. גאולה תהיה לו – מיד, ואל תניחנו שיטמע רנגדכך מורה לשון תהיה על תכיפת הדבר, שתיכף למכירה גאולה, ומפרש טעם הדבר שלא יטמע בין העובדי כוכבים, וזה מעין הדרשה לעיל בפ' ל"ה וכי ימוך אחיך ומטה ידו אל תניחהו לירד, יעוי"ש.
.
(תו"כ)
5אחד מאחיו יגאלנו. תניא, מניין לאחיו מאביו שקודם לאחיו מאמו, ת"ל אחד מאחיו יגאלנו רנדדי היה לכתוב אחיו יגאלנו, ודריש אחד מאחיו כמו אחיו המיוחד דהיינו אחיו מאביו שהוא עיקר אח ולא אחיו מאם, וכהאי גונא דרשינן ביבמות י"ז ב' כי ישבו אחים יחדיו, המיוחדים בנחלה, פרט לאחיו מן האם.
ועיין בשו"ת מהר"ח ששון ח"ב סי' קי"ז כתב שאם העידו על אחד שהוא אחי המת אמרי' מסתמא שהוא אחיו מן האב, וחיליה מהא דאיתא בספרי פ' ראה כי יסיתך אחיך בן אמך, אחיך – זה אחיך מן האב, בן אמך – זה בן אמך, ע"כ, ומבואר מזה דסתם אח הוא מן האב, עכ"ד, ולדעתי הדבר צריך תלמוד, דהא בדרשה שלפנינו מבואר דיליף דאיירי באחיו מן האב משום דכתיב אחד מאחיו – המיוחד באחיו, כמש"כ, משמע דלולא היתור אחד הו"א דסתם שם אח כולל גם אח מן האם, וכן מסוגיא דיבמות שהבאנו דריש דאיירי באחיו מן האב מלשון יחדיו.
ומה שהביאו מספרי מפסוק כי יסיתך אחיך בן אמך, דדרשו אחיך – זה אחיך מן האב, נ"ל דהגמ' לא ס"ל כן, שהרי בקדושין פ' ב' אמרו על זה, רמז לאיסור יחוד מן התורה מנין [כלומר יחוד עריות] דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתיחד עם אמו וכו', יעוי"ש. הרי דהגמ' מפרש דלשון אחיך בן אמך הוא כפשוטו ולא כדרשת הספרי שמחלק בזה, דאל"ה אזלא דרשת הגמ', וא"כ אין להביא ראיה מן הספרי, ולכן דינו של מהר"ח ששון צריך תלמוד.
.
(שם)