לא תחסם שור. אחד שור ואחד כל בהמה באיסור חסימה, מאי טעמא, דילפינן שור שור משבת להדכתיב בדברות האחרונות (פ' ואתחנן) בפרוטרוט ושורך וחמורך וכל בהמתך, ועיין לפנינו בפ' יתרו.
.
(ב"ק נ"ד ב')
(ב"ק נ"ד ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 25 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא תחסם שור. מכדי כל מילי איתנהו בחסימה, א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה, שור דכתב רחמנא למה לי, לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש לוקאי על דין הפועל האוכל בשעת מלאכתו בכרם כמבואר לעיל בפרשה כ"ג (פ' כ"ה), ואמר דמקשינן חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, כלומר אדם לשור ושור לאדם לענין אכילת פועלים, מה אדם אוכל במחובר כדילפינן בפסוק הנזכר אף שור אוכל במחובר, ומה שור אוכל בתלוש דהיינו דישה אף אדם הפועל בתלוש אוכל במלאכתו.
.
(ב"מ פ"ט א')
(ב"מ פ"ט א')
בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינם גדולי קרקע לזכונת דרשה זו והבאות בענין זה הוא דמדייק מה דלא כתיב לא תחסום שור במלאכתו והיה כולל כל המלאכות שהשור עושה בהן ואפשר לו ליהנות בהן בשעת מלאכה כדמפרש, ולכן דריש דבא לרמז להקיש כל מלאכה בענין זה לדיש שהוא גדולי קרקע. והנה כאן לא חשיב בעלי חיים גדולי קרקע ולעיל בפ' ראה בפסוק ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן דרשינן מה הפרט מפורש גדולי קרקע וקאי על בבקר ובצאן, וכתבו התוס' דהתם חשבינן להו גדולי קרקע לפי שנזונין מן הקרקע אבל הכא מפיק שפיר חולב ומגבן דלא הוי בכלל דַיש שהוא גדל וצמח מן הקרקע, ואפשר עוד לחלק בזה באיזה פרט. ועיין מש"כ בפ' בראשית (א' כ"ט) ובר"פ לך בפ' ונברכו בך וגו'.
.
(שם שם)
(שם שם)
בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל ואינו גמר מלאכה אין הפועל אוכל בו לחעיין מש"כ בריש אות הקודם בטעם דיוק הלשון דיש.
.
(שם שם)
(שם שם)
בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתן למעשר, ויצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן לחלה אין הפועל אוכל בהן לטאבל העושה בחטים וכיוצא בהם אחר שנעשו, כגון לבור או לנפה אותן או לטחון אוכלין שעדיין לא נגמרה מלאכתן לחלה וכן כל כיוצא בזה פועל אוכל בו. וטעם הדיוק מלשון דיש כתבנו לעיל אות ל"ז. ויתר הפרטים השייכים לענין זה מבואר לפנינו לעיל בפרשה כ"ג בפסוק כ"ה בדרשה כי תבא בכרם רעך.
.
(שם שם)
(שם שם)
בדישו. ואפילו לחסמה מבחוץ אסור דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, אמרה תורה בשעת דישה לא תהא חסימה מר"ל אסור לחסמה אפילו קודם שעת מלאכה, וזהו משום שקפידת התורה היא רק שבשעת דישה לא תהא חסומה, וממילא אין נפקא מינה מתי חסמוה, אם מקודם או בשעת מלאכה.
.
(ב"מ צ' ב')
(ב"מ צ' ב')
בדישו. פרה הדשה בהקדש לא תאבל מהכרשינין, דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש מאפירש"י וז"ל כלומר כי דש בשלך לא תחסום אבל כי דש בשל הקדש אתה חוסם דענינא כולה בחולין קמיירי, עכ"ל. ולא נתבאר כלל איפה איירי הענין כאן בחולין, דהא מקודם לזה הלא איירי בענין מלקות שאינו שייך לכאן כלל. ונראה כונתו עפ"י המבואר בב"מ פ"ט א' מקיש חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, כלומר מקיש דיני אדם פועל האוכל בשעת מלאכה שהוא חוסם לדיני שור הנחסם ודיני שור הנחסם לדיני אדם החוסם, יעו"ש. והנה אדם הפועל מבואר מפורש בתורה דהעושה בשל הקדש אינו אוכל בשעת מלאכה כמבואר לעיל (כ"ג כ"ה) כי תבא בכרם רעך ואכלת וגו' ודרשינן רעך ולא של הקדש, ולפי"ז בדין הוא שדין שור צריך ג"כ להקיש לפועל אדם דאינו אוכל בשל הקדש, והוי לפי"ז כונת לשון רש"י שכתב ענינא כולה בחולין קמיירי, כלומר כל ענין אכילת פועל בשעת מלאכה ונסמך על הפסוק הנ"ל כי תבא בכרם רעך, רעך ולא של הקדש, שעיקר ענין זה מבואר שם.
אך עדיין צריך באור הלשון דישו שלך ולא של הקדש, איפה מרומז זה בלשון דישו, ואפשר לומר דמכוין דהשור אוכל בדישו רק מזה שהותר לו לאכול בכלל, דהיינו חולין, אבל ממה שבכלל נאסר לו לאכול דהיינו מהקדש אסור לו לאכול בשעת דישה, וזהו דישו שלך דהיינו דישת חולין ולא דישת הקדש, ובעיקר הדין יליף כן מפועל אדם אלא דמסמיך זה אלשון דישו, ודו"ק. .
(מעילה י"ג א')
אך עדיין צריך באור הלשון דישו שלך ולא של הקדש, איפה מרומז זה בלשון דישו, ואפשר לומר דמכוין דהשור אוכל בדישו רק מזה שהותר לו לאכול בכלל, דהיינו חולין, אבל ממה שבכלל נאסר לו לאכול דהיינו מהקדש אסור לו לאכול בשעת דישה, וזהו דישו שלך דהיינו דישת חולין ולא דישת הקדש, ובעיקר הדין יליף כן מפועל אדם אלא דמסמיך זה אלשון דישו, ודו"ק. .
(מעילה י"ג א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad