כאשר צוה ה׳. תניא, בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות, ולמה שמונה עשרה א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כנגד שמונה עשרה צוויין שבפרשת משכן שני, א"ר חייא, ובלבד מן ואתו אהליאב עד סיפא דספרא גר"ל כנגד י"ח פעמים דכתיב בפ' פקודי כאשר צוה לבד הצווי שבפסוק שלפנינו. ואולי יוצא מן המספר צווי זה מפני שכל המלאכה היתה ע"י בצלאל ואהליאב וצווי זה כתיב בבצלאל לבד. ומה דקרי לפרשה זו פרשת משכן שני י"ל דכיון דענין מעשה המשכן כתוב פעמים בתורה בפ' תרומה ובכאן, קרי לפרשת תרומה משכן ראשון ולפרשה זו משכן שני, ואולי צ"ל שבפרשת משכן שניה, וקאי על הפרשה, והמפרשים פירשו בזה פי' רחוק. וטעם שייכות הענין מתפלת י"ח ברכות לי"ח צוויין שבפרשת המשכן י"ל ע"פ מ"ד במ"ר פרשה זו משכן משכן שני פעמים [אלה פקודי המשכן משכן העדות] רמז למשכן שנתמשכן שני פעמים בעונות, וכ"א בש"ר פ' ל"א על הפסוק ונתתי משכני בתוככם אל תקרא משכני אלא משכוני, וכן אמר בלעם מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל אהליך כשהם בנויים ומשכנותיך [מלשון משכון] כשהם חרבים, יעו"ש, ולאחר שחרב המשכן ובטלו הקרבנות שהם מכפרים אין לנו אלא תפלה שעומדת במקום קרבן, ועושין זכר ורמז לזה ע"פ מספר הברכות, וכמו שעושין רמז במספר הפסוקים בתפלת ר"ה, עשר פסוקים זכר לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם בר"ה, ועוד כהנה. . (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג)
את משה. כאשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כאשר צוה ה׳ את משה, ללמדך שאפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני דבא לרמז בזה, שכל דבר שאדם עושה במכוון לצאת ידי המקום ולשם שמים מסייעין אותו שיכוין הדבר לאמתו. וי"ל עוד דמרמז מאמר זה לאגדה דבבלי ברכות נ"ה א שאמר משה לבצלאל שיעשה מקודם הארון וכלים ואח"כ יעשה את המשכן, ואמר לו בצלאל, בנוהג שבעולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים, והודה לו משה רבינו עיי"ש ולפנינו בפ' תשא ל"א ב', וזה מורה שלהיות שבצלאל עשה הכל לשם שמים ובכונה לצאת ידי המקים, כוונה דעתו לדעת המקום אפילו דברים שלא שמע מפי משה, וע"ע מש"כ בענין קרוב לזה בס"פ האזינו בפסוק כי לא דבר רק הוא מכם בבאור מאמר הירושלמי כאן ללמדך שכל דבר שב"ד נותנים נפשם עליו לסוף מתקיים בידם, יעו"ש. . (ירושלמי פאה פ"א ה"א)