אלה אלהיך וגו׳. תניא, ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, י"ג עגלים עשו ישראל ואחד דמוסיא לכולן זכלומר י"ב עגלים עגל לכל שבט ושבט ואחד היה משותף לכל השבטים ביחד, ודמוסיא הוא הנהגה כללית בלשון רומי. דכתיב אלה אלהיך ישראל אשר העלוך הרי י"ב שבטים, וכתיב (נחמיה ט׳:י״ח) זה אלהיך אשר העלך, הרי דמוסיא אחד לכולן חכונת הדרשה ליישב סתירת הלשונות דכאן כתיב אלה אלהיך אשר העלוך, בלשון רבים, ובנחמיה כתיב זה אלהיך אשר העלך בלשון יחיד, ודרשו שזה שנאמר בלשון רבים מוסב על מאמר כל שבט לעגל שלו, ומה שנאמר בלשון יחיד מוסב על מאמר כל העם להעגל המשותף, ועיין בויק"ר פ' ה' ובדרשה הבאה. . (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב)
אשר העלוך. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, מה ת"ל אשר העלוך – מלמד שאיוו לאלהות הרבה טפירש"י שאיוו אף לאלהות אחרים וקבלו עליהם, עכ"ל. ולא נתבארה כונתו, אך כפי המתבאר מסוגיא דע"ז נ"ג ב' הכונה שאיוו לאלהות הרבה הם העבודה זרה של האשרות דפריך שם על הא דכתיב ואשיריהם תשרפון מכדי ירושה היא א"י לישראל ואיך העובדי כוכבים אוסרין דבר שאינו שלהם ומשני מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו וכי אתו עובדי כוכבים ועבדו שליחותייהו קא עבדי, ופריך ודילמא בעגל ניחא להו במידי אחרינא לא ומשני אמר קרא אלה אלהיך ישראל מלמד שאיוו לאלהות הרבה, ע"כ, ור"ל אפילו לעבודה זרה דאשרות. . (סנהדרין ס"ג א׳)