כל התועבות האל. א"ר חמא בר חנינא, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו בא על כל עריות, כתיב בגסות הרוח (משלי ג') תועבת ה' כל גבה לב וכתיב בעריות כי את כל התועבות האל עשו עהדרשה זו היא ע"ד המוסר ותקון המדות, ופשוט שאין הכונה לדמות זל"ז ממש אלא רק לענין שהקב"ה מתעב את שניהם בערך. וטעם ענין הדמיון י"ל משום דמדת הגאוה היא חוץ לגבול האדם, כי הגאוה והגדולה לחי עולמים, ומה יתגאה אדם קרוץ מחומר, וכשמתגאה הרי הוא כנכנס לתחום שאינו שלו, וגם ענין עריות הוא כניסה לתחום הנאסר לו, ויש להאריך הרבה בזה בעניני דרוש ואגדה, אך אין תכלית חבורנו בזה.
. (סוטה ד' ב')
התועבות האל. אמר רבא, רמז לשניות לעריות מן התורה מניין, ת"ל כי את כל התועבות האל עשו, האל קשות מכלל דאיכא רכות, ומאי ניהו שניות עובאור ענין שניות לעריות כתבנו לעיל פ' י"ח, ור"ל מניין שיש כח לחכמים לאסור שניות לעריות ת"ל וכו'. ומ"ש האל קשות מכוין לפסוק דיחזקאל י"ז ואת אילי הארץ לקח, והענין מבואר דעריות דאורייתא שהן בעונש כרת נקראות קשות, כלומר דין קשה, ושניות לעריות שהן רק מדרבנן ולוקין עליהן רק מכות מרדות נקראות בערך רכות.
. (יבמות כ"א א')