לא תרדה בו וגו'. [מהו לא תרדה בו, שלא תאמר לו החם את הכוס ואין אתה צריך לו, עדור תחת הגפן עד שאבוא, ושמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, הרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך רכבר"ל שתצטדק בפני הבריות לומר שצריך אתה למלאכה זו, הרי הדבר מסור ללב, וה' יראה ללבב. וכתב בס' התוה"מ דמה שתפס דמיון משני דברים אלו, חמום הכוס ועדור בגפן, מפני שרדית פרך כולל ב' דברים, עבודה שאינו צריך לה ועבודה שאין לה קצבה, והם כלולים בשני אלה הדמיונות יעוי"ש.
ובזה יתבאר מש"כ הרמב"ם בפי"א ה"ו מעבדים בענין זה וז"ל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו, ואפי' להחם לו כוס חמין או לצנן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בל"ת, עכ"ל. וכתב הראב"ד על מש"כ שהרי לא נתן לו קצבה וז"ל, חכמים לא פירשו בזה טעם קצבה ולא אמרו אלא שלא יאמר לו עד שאבוא והוא מתעכב לבא עד שיצטער והוא הדבר המסור ללב שיכול לומר לא היה לי פנאי לבא, והשם יודע בו, ועל זה נאמר ויראת מאלהיך, אבל בין קצבה ללא קצבה מאי ויראת איכא, עכ"ל. אבל לפי המבואר דרדית פרך כולל ב' דברים, עבודה שאינה צריכה ועבודה שאין לה קצבה, הנה פסק הרמב"ם מבואר, דהטעם ויראת מאלהיך קאי על עבודה שאינה צריכה, אבל עבודה שאין לה קצבה אסורה בלא טעם זה אלא משום צער, כמבואר. והנה בעיקר דבר זה נגע בס' התוה"מ אך בקיצור נמרץ ואנחנו ביארנו הדברים. .
(שם)
ובזה יתבאר מש"כ הרמב"ם בפי"א ה"ו מעבדים בענין זה וז"ל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו, ואפי' להחם לו כוס חמין או לצנן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בל"ת, עכ"ל. וכתב הראב"ד על מש"כ שהרי לא נתן לו קצבה וז"ל, חכמים לא פירשו בזה טעם קצבה ולא אמרו אלא שלא יאמר לו עד שאבוא והוא מתעכב לבא עד שיצטער והוא הדבר המסור ללב שיכול לומר לא היה לי פנאי לבא, והשם יודע בו, ועל זה נאמר ויראת מאלהיך, אבל בין קצבה ללא קצבה מאי ויראת איכא, עכ"ל. אבל לפי המבואר דרדית פרך כולל ב' דברים, עבודה שאינה צריכה ועבודה שאין לה קצבה, הנה פסק הרמב"ם מבואר, דהטעם ויראת מאלהיך קאי על עבודה שאינה צריכה, אבל עבודה שאין לה קצבה אסורה בלא טעם זה אלא משום צער, כמבואר. והנה בעיקר דבר זה נגע בס' התוה"מ אך בקיצור נמרץ ואנחנו ביארנו הדברים. .
(שם)