1ואני בבאי מפדן. תנא רבי אליעזר בן יעקב, לא תנחשו ולא תעוננו (פ' קדושים) אע"פ שאין נחוש יש סימן זר"ל בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה ואח"כ עשה עסק והצליח או לא הצליח, אע"פ שאסור לנחש ולסמוך על זה לומר כי ענינים אלו גורמים למערכת מזלו, בכ"ז סימנא בעלמא הוי שירגיל או לא ירגיל הרבה במסחר זה. , ובלבד לאחר שלשה סימנים, כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו (פ' מקץ) חענין זה בא גם בבבלי חולין צ"ה ב' ועיי"ש ברש"י, וכנראה לבטח ששם חסר הפסוק הראשון שבכאן, ואני בבואי מפדן, וכבר כתבנו מזה בארוכה לעיל בפ' מקץ בפסוק יוסף איננו, יעו"ש וצרף לכאן. .
(ירושלמי שבת פ"ו ה"ט)
2מתה עלי רחל. תני, אין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר מתה עלי רחל טפשוט דדייק יתור לשון עלי, וכן דריש כאן בסוגיא אין איש מת אלא לאשתו, שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ודייק יתור לשון איש נעמי, וכפי המתבאר מתוך סוגית הגמרא הוא רק בזיווג ראשון. –
דע דאיתא במ"ר פ' בחקתי פ' ל"ז, כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו, הדא הוא דכתיב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ע"כ, ודריש עלי שהוא לשון נדר שאומרים בלשון הרי עלי, כנודע במס' נדרים ורומז להמבואר במ"ר ותנחומא פ' וישלח שאיחר יעקב את נדרו כמש"כ בפ' ויצא וידר יעקב נדר [וע' בסמוך], וברבה קהלת פ' ה' הלשון בזה, כל הנודר ואינו משלם [ולא הנודר ומשהה] גורם שתמות אשתו, דכתיב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ולכאורה לפי שטחות הלשונות סותרים הענינים זה את זה, דלפי נוסחא ראשונה מבואר שמתה מחמת שיהוי הנדר, ולנוסחא שניה מתה רק כשאינו משלם, אבל האמת י"ל דהענין אחד הוא, דכל זמן שמשהה הרי הוא בכלל אינו משלם.
וכן נראה לבאר לפי"ז מ"ש בר"ה ו' א' סד"א בעון בל תאחר נמי אשתו מתה, קמ"ל, והנה באמת כל זמן שמאחר הוא בכלל אינו משלם נדרו, אלא הפי' הוא, דכל זמן שמאחר והוא בכלל אינו משלם בודאי עלולה לעונש מיתה, ורק אם איחר ושילם ועד התשלומין לא מתה שוב אינה נענשה אח"כ בעון בל תאחר הקודם, ודו"ק. –
והנה לא נתבאר בכלל איפה מבואר שאיחר יעקב נדרו, ובמדרשים ומפרשים לא מצאתי כל באור ומראה מקום בזה. ולכאורה אפשר לומר מפני שהוא הלך מיצחק לאחר קבלת הברכות על דעת לשוב לאחר שבע שנים, כפירש"י בס"פ תולדות (כ"ט י"ח) ובעת יציאתו כתיב וידר יעקב נדר, והוא איחר בבית לבן כ"ב שנה, וא"כ איחר כט"ו שנה, אבל באמת אין זה נקרא איחור נדר, שהרי בשעת נדרו אמר ושבתי בשלום אל בית אבי ובכל עת היותו עם לבן הלא לא שב, וצ"ל דהמכוון הוא להי"ח חדשים שעשה בסכות בשובו מלבן, שאז כבר נתחייב בהקיום. –
ודע דרש"י ושארי מפרשים דקדקו ועמלו הרבה לפרש השייכות וההמשך לכאן כל המאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ורש"י פירש באריכות ע"פ דרש אגדי, ואמנם לפי דרשת המ"ר שהבאנו דהלשון עלי מורה על סבת איחור נדרו ועבור זה מתה רחל, י"ל בפשיטות שייכות המאמר לכאן, כי כפי המתבאר מענין הפרשה התאמץ לפעול אצל יוסף ולבטוח בו שיקיים בקשתו להוליכו ממצרים ולקברו בקבורת אבותיו, ואמר השבעה לי, ולפי"ז י"ל דרצה להוסיף לזרזו על קיום השבועה ושלא יתרשל בה, זכר לו הסבה שבאה לו ע"י איחור נדרו שמתה עליו רחל שלא בזמנה ושלא במקומה, ושבועות ונדרים דין אחד להם [עיין ר"ן נדרים ב' ב'], ורמז לו שיהי' הוא זהיר וזריז לקיים שבועתו שלא יכשל בסבה כזו. .
(סנהדרין כ"ב ב')