תפל עליהם אימתה. תניא, בשעה שעברו ישראל את הירדן לא היתה כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד וגו׳ עד יעבור עמך ה׳ כבפירש"י מיד נתרז מתקלקל במעיו, עכ"ל. וזה מפני שמטבע האדם להיות מעיו מתקלקלים מחמת פחד ואימה, וכמ"ש בסוטה מ"ד ב' לענין הירא ורך הלבב שחוזר ממערכי המלחמה שמע קול קרנות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר, ופירש"י מים שותתין מי רגלים, מפני היראה, עכ"ל. ותמיהני על המפרשים ביחזקאל ז' שפרשו הפסוק דשם כל הידים תרפינה וכל ברכים תלכנה מים, שהוא משל לחלישת הרגלים שיהיו למים, ולמה לא פרשו כפשוטו דהכונה כל ברכים תלכנה מים, שהוא לשון מליצי על ענין מים שותתין לו על ברכיו, דהא איירי שם במהומת מלחמה ופחד שמועות רעות, אשר כן הוא בטבע, כמש"כ, וצ"ע.
ובזה יתבאר מאד האגדה דמגילה ט"ו א' ותתחלחל המלכה מאד, רב אמר שפרסה נדה, ור"י אמר שהוצרכה לנקביה, ולכאורה הדרשות זרות מאד, והמפרשים טרחו הרבה לפרש אבל לפי המבואר שמפני היראה והפחד נפתחין אברי נקיבת חוץ, מתבאר מאד שבאו לפרש עד היכן מדריגת הפחד והאימה שנפלו על אסתר בשעה ששמעה את דברי מרדכי, ואמר רב שנפחדה עד שפרסה נדה, והוא ע"פ מ"ש בנדה ס"ו א' אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם [ומ"ש שם ט"ו א' שחרדה מסלקת את הדמים הוא חרדה ממושכת כמבואר בסוטה כ' ב'], ור"י אמר שנפתחו אברי נקיבת מי רגלים והוא ע"פ המבואר ביחזקאל ובגמרא דסוטה שהבאנו דמחמת הפחד שותתין מים על ברכיו. .
(סוטה ל"ו א׳)
ובזה יתבאר מאד האגדה דמגילה ט"ו א' ותתחלחל המלכה מאד, רב אמר שפרסה נדה, ור"י אמר שהוצרכה לנקביה, ולכאורה הדרשות זרות מאד, והמפרשים טרחו הרבה לפרש אבל לפי המבואר שמפני היראה והפחד נפתחין אברי נקיבת חוץ, מתבאר מאד שבאו לפרש עד היכן מדריגת הפחד והאימה שנפלו על אסתר בשעה ששמעה את דברי מרדכי, ואמר רב שנפחדה עד שפרסה נדה, והוא ע"פ מ"ש בנדה ס"ו א' אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם [ומ"ש שם ט"ו א' שחרדה מסלקת את הדמים הוא חרדה ממושכת כמבואר בסוטה כ' ב'], ור"י אמר שנפתחו אברי נקיבת מי רגלים והוא ע"פ המבואר ביחזקאל ובגמרא דסוטה שהבאנו דמחמת הפחד שותתין מים על ברכיו. .
(סוטה ל"ו א׳)