הברכה באסמיך. א"ר יצחק, אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך יאדריש אסמיך מלשון סמוי ומטמון וכמו שתרגם עה"פ ומטמוני מסתרים (ישעיהו מ״ה:ג׳) וסימא דמטמרין ובירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז דריש מה הסימא הזאת אינה נגלית לכל בריה וכו', וע"ע בדרשה הסמוכה.
. (תענית ח' ב')
הברכה באסמיך. תנא דבי ר' ישמעאל, אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך יבהמפרשים עמלו למצוא נ"מ בין דרשה זו להקודמת. ולי נראה פשוט דלשון דבר הסמוי מן העין מורה על כמות שאינו מדוד ומנוי ושקול, אף שהעין שולטת בו לדעת שעורו בקרוב, למשל, יודע הוא אותו האיש ע"פ ההרגל כי בכרי כזה שהוא לפניו ימצא כך וכך סאה אך איננו יודע זה בצמצום, אבל הלשון שאין העין שולטת בו, משמע שהתבואה היא מפוזרת במקומות שונים שא"א באופן זה לשער בראיה כלל, משא"כ אם היא מונחת בכרי ואז יש שעין האדם שולטת בו לדעת המדה בקרוב אז אין הברכה שורה. וראיה לזה מהא דאיתא בגמרא בסמוך בסוגיא, ת"ר, הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון מלפניך ה' א' שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה, מדד ואח"כ ברך הרי זו תפלת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין, והיא כדרשה דר' יצחק, ולכאורה קשה למה לא אמר כתנא דבי ר' ישמעאל לפי שאין הברכה שורה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, אבל לפי מש"כ הדבר פשוט, יען כי לפי הלשון שאין העין שולטת בו משמע שאינה שולטת בו כלל הא אם שולטת בו בקרוב אינה יכולה הברכה לשרות גם בטרם מדד את הכרי, וכמ"ש, לכן לא יכול לומר בהברייתא לשון זה.
. (שם שם)