כי ימצא. בעדים קסחכבר נתבאר בספרי פ' שופטים (י"ז ב') דכל מקום דכתיב כי ימצא היינו בעדים, והרבותא כאן דלא נימא דעל כל המוצאן מצוה להורגן ע"ד מ"ש (סנהדרין פ"א ב') קנאין פוגעין בו, קמ"ל דרק אם נתפשו בעדים ובפרטי הדינים השייכים בזה אז יהרגו.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 22 · פסקה 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בעולת בעל. האשה נקנית בביאה, מנ"ל, א"ר אבהו א"ר יוחנן, דאמר קרא בעולת בעל, מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה קסטכלומר אם נתכוין לקנותה בביאה, וע"ע לפנינו בפרשה הסמוכה בפסוק כי יקח איש אשה ובעלה. ובילקוט הביא דרשה זו בפ' וירא על הפסוק הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל, ולדעתי אין כל מקום לסדור זה שם מכמה טעמים.
.
(קדושין ט' ב')
(קדושין ט' ב')
בעולת בעל. להביא את שנבעלה בבית אביה ועדיין היא ארוסה קעמדייק דאי לא לדרשה אתי למה שינה כאן לכתוב הלשון בעולת בעל ולא אשת איש כמו בפ' אחרי וקדושים, אלא משום דרצה לכלול כזו שהיא בעולה ובכ"ז אינה עדיין אשת איש והיינו ארוסה שנבעלה בבית אביה.
[ספרי].
ומתו גם שניהם. למעוטי מעשה חדודים קעאשאין נהרגין על זה, ופירש"י מפני שאין הנאתן שוה, עכ"ל. ונראה דדרשו כן עפ"י המבואר בכ"מ בחבורנו דכל מקום שנאמר שני ואינו מוכרח לזה מורה על השתוות שני הדברים בערכם ותכונתם, משום דאל"ה לא הו"ל לכתוב שני כיון דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ג ב' שתי צפרי מצורע ושני שעירי יוהכ"פ מצותן שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים, וכן דרשינן בתו"כ פ' אמור בשני עשרונים שבלחם הפנים ובספרי פ' בהעלותך בשתי חצוצרות ועוד הרבה, וגם כאן כיון דהלשון גם שניהם מיותר, אחרי דידוע על מי קאי הלשון ומתו, לכן דריש שצריכין להיות שוין בהנאתן וזה רק בביאה ולא בעניני פריצות בעלמא וכפירש"י.
ודעת ר' אושעיא בגמרא דהלשון גם שניהם מורה שיהיו שניהם שוין בשיעור עונשין, כלומר שיהיו שניהם גדולים, והוא ג"כ מדייק יתור הלשון שניהם כמש"כ לעיל, אבל לא קיי"ל כותי' בדין זה כפי שיתבאר בדרשה הסמוכה האיש והאשה. .
(סנהדרין ס"ו ב')
ודעת ר' אושעיא בגמרא דהלשון גם שניהם מורה שיהיו שניהם שוין בשיעור עונשין, כלומר שיהיו שניהם גדולים, והוא ג"כ מדייק יתור הלשון שניהם כמש"כ לעיל, אבל לא קיי"ל כותי' בדין זה כפי שיתבאר בדרשה הסמוכה האיש והאשה. .
(סנהדרין ס"ו ב')
ומתו גם שניהם. האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, דאמר קרא גם שניהם, לרבות את הולד קעבלעיל בדרשה הקודמת יליף ממלה שניהם כמש"כ שם, וכאן יליף ממלת גם, והרבותא בזה דלא נימא דולדות הוו ממון הבעל ולא מפסדינן אותן מיניה ולכן ממתינין לה עד שתלד, קמ"ל דמשום זה אין מענין את דינה, משום דכל זמן שלא ישבה על המשבר גוף אחד הן.
.
(ערכין ז' א')
(ערכין ז' א')
האיש והאשה. האיש השוכב אע"פ שהיא קטנה, והאשה – אע"פ שנבעלה לקטן קעגדע"כ צ"ל לדרשה אתא, דאל"ה כולו מיותר, דהא כבר כתיב ומתו גם שניהם, ולכן אשמעינן דלפעמים יומת האיש לבדו, כגון שהיא קטנה, ולפעמים האשה לבדה כגון שהוא קטן, וזה היפך מדעת ר' אושעיא דס"ל בקדושין י' א' דהלשון ומתו גם שניהם בא להורות שיהיו שניהם שוים בני עונשין, גדולים. ולא קיי"ל כן אלא כדרשה שלפנינו, והלשון גם שניהם דרשינן שיהיו שניהן שוין בהנאה כמבואר. ור' יונתן יליף ענין זה בגמרא מלשון ומת האיש ההוא לבדו דכתיב בנערה המאורסה בסמוך פ' כ"ה, ואם כי אין להקשות איך מביא לראיה מנערה המאורסה לדין אשת איש, יען כי לענין זה אין נ"מ בדיניהם, דשתיהן נדונות מאיסור א"א ובסקילה, אבל בכ"ז צ"ע שלא הביא דרשה זו שלפנינו שהיא במקומה, וגם לפי דרשה זו תשאר קושיית הגמרא האי לבדו מאי עביד לי', ואפשר לפלפל בזה.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad