1וגר לא תונה. [ואפילו אונאת דברים], שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים או זכור מעשה אבותיך קפחבמשנה איתא הלשון אם הוא בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, ואם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, וכתבו התוס' דלא זו אף זו קתני, לא מבעי שלא יזכרנו מעשה עצמו אלא אפילו מעשה אבותיו, עכ"ל. וכונתם לא מבעי בעל תשובה שלא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אלא אפילו בן גרים שכבר נולד ביהדות לאביו הגר ולא שייך שיזכרנו מעשה עצמו לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. .
(ב"מ נ"ח ב׳)
2וגר לא תונה. תניא, ר׳ אליעזר הגדול אומר, מפני מה הזהירה התורה בל"ו מקומות, ואמרי לה במ"ו מקומות, בגר, מפני שסורו רע קפטבל"ו מקומות הוזכר בתורה אזהרה בגר, והיש מפרשים במ"ו מקומות כוללים גם הלשון כי גרים הייתם וכיוצא בו. וענין סורו רע פירש"י בהוריות י"ג א' שהיצה"ר שלו רע הוא, ולפי פירוש זה אפשר לפרש כאן דכיון שיצה"ר שלו גדול ובכ"ז מתגבר עליו והוי זכותו רב לכן הרבתה התורה להזהיר שלא להונות ולא ללחוץ אותו, אבל בקדושין פ"ב א' במ"ש שם כל שעסקיו עם הנשים סורו רע פירש"י מנהגו רעה קרבתו רע, ולפי"ז צריך לפרש כאן מפני שמנהנו רע שעדיין טבע הקודמת בו וכמ"ש בשבת קמ"ו א' עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, לכן אין ראוי שיוסיף ללמוד מנהגים רעים ע"י ישראל שיונו אותו וילמד לנהוג כן, ולכן צריך לזהר מלהונות אותו, ועיין בערוך ערך סר ד' מה שפירש על סורו רע. .
(שם נ"ט ב׳)
3וגר לא תונה. ת"ר, המאנה את הגר עובר בשלשה לאוין, וגר לא תונה, וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו (פ׳ קדושים), ולא תונו איש את עמיתו (פ' בהר) וגר בכלל עמיתו הוא קצועיין בחו"מ סי' רכ"ח ס"ב דמטעם זה שהוזהרו בכמה לאוין צריך הרבה להזהר בזה. .
(שם שם)
4ולא תלחצנו. ת"ר, הלוחץ את הגר עובר בשלשה לאוין, ולא תלחצנו, וגר לא תלחץ (כ"ג ט׳), לא תהיה לו כנושה (פ׳ כ"ד), וגר בכלל הוא קצאועיין בדרשה הקודמת, ובמכילתא מבואר דלא תונו קאי על אונאת דברים ולא תלחצנו בממון. .
(שם שם)
5כי גרים הייתם. תניא, ר' נתן אומר, מאי דכתיב וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים – מום שבך אל תאמר לחברך קצבור"ל כיון דגרים הייתם גנאי הוא לכם להזכיר שם ורות, ומסיים בגמרא והיינו דאמרי אינשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא נימא ליה לחבריה זקוף בוניתא, ופירש"י מי שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי את הדג הזה, שכל שם תליה גנאי הוא לו, עכ"ל. אבל בילקוט כאן רמז שמ"ט הגירסא לא תימא ליה זקוף וכו', ומבואר שהאזהרה היא על איש אחר המדבר עם זה האיש שיש לו תלוי במשפחתו, והיינו מפני שמביישו, והנה אע"פ שגירסא זו יותר מבוארת בטעם, בכ"ז נראה דהעיקר כגירסא שלפנינו וכפירש"י, יען דגירסא ופירוש זה מקבלת לעומת הדרשה שלפנינו מום שבך אל תאמר לחברך, אבל לגירסת הילקוט אין המשל מקביל אל עיקר חידוש הדבר, ויש להסביר עוד גירסתנו לא נימא כמו אינו אומר, כלומר מדרך העולם שאיש כזה הוא זהיר להזכיר ענין כזה בדבורו מפני שמתבייש בו, ודו"ק. .
(שם שם)