1ויבא עשו וגו'. תניא, כל זמן שהיה אברהם חי לא מרד עשו, דכתיב ויבא עשו מן השדה וגו', ותניא, אותו היום נפטר אברהם אבינו ועבר אותו רשע חמש עבירות ביום ההוא כוכפי שיתבאר בדרשא הסמוכה. כמ"ש אותו היום נפטר אברהם אבינו – מבואר עוד בגמרא שבישל יעקב תבשיל של עדשים שהוא מאכל אבלים [מפני טעמים שונים, עיין בגמרא] לנחם את יצחק, ואינו מבואר איפה מרומז זה בפסוק, וי"ל דדייקו חז"ל את הלשון שאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, למה לא קרא את התבשיל הזה בשמו העצמי לאמר הלעיטני נא מן העדשים האלה או מן הנזיד הזה, אלא הענין הוא שהי' זה התבשיל חדש לו ולא הי' יודע מה טיבו ונתרגש עליו בכלל ויתארהו האדום האדום הזה, ודרשו חז"ל מה זה היתה הסבה שבישל יעקב נזיד חדש שלא היו רגילים ומכירים, וסמכו שזה הי' תבשיל מיוחד לנחום אבלים מפני שבאותו יום נפטר אברהם אבינו, כמבואר. .
(ב"ב ט"ז ב')
2ויבא עשו וגו'. א"ר יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע ביום ההוא כזומפרש ואזיל ומסמיך כל פרט עבירה על איזה לשון שבפסוק זה. והנה אע"פ שבכלל יתפרש הפסוק הזה כפשוטו, ואין דרשות אלו אלא רמזים ואסמכתות, בכ"ז כך דרך חז"ל לתלות את הקלקלה במקולקל, כמ"ש בב"ב ק"ט ב', וכמו שבארנו דרך זו של חז"ל בעלי התלמוד לעיל בפ' לך בפ' וישא לוט את עיניו (י"ג י') יעו"ש וצרף לכאן. , בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחיית המתים וכפר בעיקר כחבנוסחת הגמרא שלפנינו איתא מקודם כפר בעיקר ואח"כ כפר בתחה"מ, ונראה דט"ס הוא, וצ"ל מקודם הכפירה בתחה"מ, יען דדרשא זו מסמיך על הלשון הנה אנכי הולך למות, והכפירה בעיקר מסמיך על הלשון ולמה זה לי, והלשון הנה אנכי מוקדם בפסוק על הלשון ולמה זה לי, ולכן העתקנו כפי סדר הכתוב, ואח"כ ראיתי שבנוסחת ש"ס כת"י וכן בילקוט הגירסא כמו שהעתקנו, והודיתי לה' על יושר ההשערה. , ושט את הבכורה. בא על נערה המאורסה – כתיב הכא ויבא עשו מן השדה וכתיב התם (פ' תצא) כי בשדה מצאה. הרג את הנפש – כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם (ירמיהו ד׳:ל״א) עיפה נפשי להורגים. כפר בתחיית המתים – דכתיב הנה אנכי הולך למות כטמשמע לי' שכוון לכפור בקיום הנפש הנצחית, משום דאל"ה מה זה שאמר הנה אנכי הולך למות, וכי ס"ד שיחי' לעולם, ועיין מש"כ לעיל אות כ"ז. . כפר בעיקר – כתיב הכא ולמה זה לי וכתיב התם (פ' בשלח) זה אלי ואנוהו לנראה דדריש יתור המלה זה דהול"ל ולמה לי בכורה, ובעלמא מבואר דההוראה בלשון זה מורה על ההוראה באצבע על אותו הדבר, וכמו בתענית ל"א א' הקב"ה יושב בגן עדן בתוך הצדיקים וכל אחד מראה עליו באצבע שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה, ובסוטה י"א ב' בפסוק המובא כאן זה אלי ואנוהו אמרו שכל אחד על הים הכירהו כביכול להקב"ה ואמרו זה אלי, ובמנחות כ"ט א' שלשה דברים הי' קשה ציורם למשה עד שהראה אותם לו הקב"ה באצבע, ויליף שם מדכתיב באותן הדברים הלשון זה, יעו"ש, ובירושלמי סוטה פ"א ה"י דרשו על הפ' דס"פ ויחי אבל כבד זה למצרים, מלמד שהראו באצבע על ארונו של יעקב, ובמכילתא פ' בא בעבור זה עשה ה' לי – בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך על השלחן, והיינו שיהי' באפשר להראות עליהם באצבע, ויליף כן מלשון בעבור זה. והנה כאן אין לפרש שהראה עשו באצבע על הבכורה, שהרי זה דבר רוחני ואצילי, וגם בכלל המלה זה מיותרת, כמש"כ, ולכן דרשו ע"ד רמז ואסמכתא ע"פ המבואר עוד במנחות נ"ג ב' זה – זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו, וכן בזוהר פ' ויחי רכ"ח א' רוח קודשא אקרי זה דאשתכח תדיר עמי' דבר נש ודרשו שהראה באצבע כלפי מעלה ואמר למה זה לי, והוי המשך ובאור הלשון ולמה זה לי בכורה, כאומר ולמה זה לי, וגם למה לי בכורה, שאלה אחת על שני פרטים, ונמצא כאלה בתנ"ך, ומסמיך זה בגז"ש זה זה לזה אלי ואנוהו דהתם הי' ממש היפך הכפירה, דהיינו הכרה והודאה, כמש"כ, וע"ע מש"כ לעיל אות כ"ז. , ושט את הבכורה – דכתיב ויבז עשו את הבכורה לאפירש"י וז"ל, ביזה את העבודה שהיתה בבכורות, ופסוק ומדוע הקלותני (שמואל ב י״ט:מ״ד) תרגומו מדוע אשטתני, עכ"ל. ומ"ש שהיתה העבודה בבכורות מבואר ענינו בזבחים קי"ב ב' שעד שהוקם המשכן היו הבכורים עובדים בקדשים במקום כהנים. –
ועל מה שהביא ראי' לתרגום שטא מפסוק דשמואל ומדוע הקלותני – נתעוררו המפרשים למה הביא ממרחק פי' ושטא, והלא בפסוק זה גופא תרגום ויבז – ושט, וזה באמת פליאה גדולה לכאורה.
ונראה בזה, כי לכאורה קשה לשון הגמרא ושט את הבכורה ולמה לא אמרו בלשון הפסוק ובזה את הבכורה, וצ"ל דכונת הגמרא להגדיל רשעת עשו שלא די שביזה את הבכורה בלבו, שכן הוראת הלשון בזה, כמש"כ (שמואל ב ו׳:ט״ז) ותבז לו בלבה, אלא שעוד שטא והקיל בה בפועל ובפרהסיא, ועל זה מביא רש"י לראיה שהפירוש שטא הוא בזיון בפועל ממש, שכן הוא תרגומו של הלשון ומדוע הקלותני, ושם היתה לבאר מה הוא הבזיון בפועל שביזה את הבכורה, ומפרש שביזה את העבודה שבבכורים. וענין הבזוי מבואר במ"ר שהכניס עמו כת של פריצים ולעגו על קנית יעקב את הבכורה, יעו"ש. .
(ב"ב ט"ז ב')