את חג המצות תשמור. א"ר ששת משום ר' אלעזר בן עזריה, כל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור כפי' רשב"ם דקאי על חולו של מועד אם עושה בו מלאכה, וכ"פ המפרש למכות כ"ג א' והרע"ב פ"ג מי"א דאבות, אבל הרמב"ם פ"ו הי"ז מיו"ט פירש כפשוטו דקאי על יו"ט, אבל יש סמך לפי' המפרשים, משום דאמרו בחגיגה י"ח א' על פסוק זה דאת חג המצות תשמור למה הוא בא אם בראשון ובשביעי הרי כבר אמור ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש, הא לא בא אלא להזהיר על חולו של מועד, וכיון דהדרשה כאן מוסבת על זה הפסוק ממילא מוסב על חוש"מ. ולבד זה נראה בלשון חז"ל דבשם מועד מכוונים על חוה"מ כמש"כ התוי"ט פ"א מ"א דמו"ק בשם הרמב"ם, וימי החג קורים יום טוב, רגל, או חג, וכיון שאמר המבזה את המועדות פרשו דמכוין לחוש"מ. . (פסחים קי"ח א׳)
את חג המצות תשמור. תני, כל מי שסיפק בידו לעבר את השנה ואינו מעברה כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וסמיך ליה את חג המצות תשמור כאלא נתפרש הענין, ונראה לבאר ע"פ מ"ד במכילתא ס"פ משפטים על הפסוק את חג המצות תשמור למועד חודש האביב, מכאן היה ר' יהודה בן בתירא אומר עבר את השנה כדי שלא תהא חוגג אלא בחודש האביב, ובאור הענין משום דבחודש האביב יצאו ממצרים, ונקרא אביב מפני שהוא עת בשול התבואה ואוירו ממוצע במעלות החום והקור, רק לפעמים בא חודש ניסן קודם זמן האביב כידוע, ולכן צריכים לעבר אדר כדי שיהיה חודש זה חל בזמן אביב ממש, היינו באויר ממוצע, ובארנו מזה בארוכה בפ' בא בפסוק החודש הזה לכם, וכל ענין זה זכר ליציאת מצרים שבו יצאו והיה אוירו טוב ונוח, וענין יציאת מצרים בכלל הוא זכר לברית הקב"ה עם ישראל, ועמוד ויסוד לכל המסתעף בעקרי האמונה ומצות התורה, כמו שבכ"מ בתורה בכמה מצות מזכיר הקב"ה ענין יציאת מצרים. ולכן זה שבידו לעבר השנה, כגון נשיא או גדול הדור ואינו מעבר, א"כ אינו חושש שיחול פסח בחודש האביב ממש, סימן הוא שאינו חושש לעשות זכר ליציאת מצרים שהוא יסוד לעקרי הדת וכבוד המקום, ודמי כאלו כופר ביחוד ה' וכמודה בעבודת כוכבים. . (ירושלמי חגיגה פ"ג ה"א)
תשמור שבעת ימים. ת"ר, את חג המצות תשמור שבעת ימים, לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה כבדרשה זו כפולה לעיל ס"פ משפטים (כ"ג ט"ו) ושם נתבארה כל צרכה. . (חגיגה י"ח א')