אשר הונף ואשר הורם. [מלמד שהיה מוליך ומביא ומעלה ומוריד] יזמכפל לשון הונף והורם מדייק ודריש, דלכאורה ענינם אחד, דהיינו הגבהה, ודריש דהונף ענינו הולכה והבאה, והורם – העלאה וירידה, ומכאן ילפינן לשאר קרבנות דכתיב בהן תנופה לבד שהיה עושה ג"כ כזה. –
וע' בזבחים ק"א ב', אמר רב, משה רבינו כהן גדול היה וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה, ופירש"י למנה לשון חלוקה בכהנים, עכ"ל, ופסוק זה הוא בפ' צו (ח' כ"ט), ויש להעיר למה לא הביא הפסוק שלפנינו המוקדם (פ' כ"ו) והיה לך למנה, דאיירי ג"כ באיל המלואים, וקצת יש ליישב דמפסוק זה אפשר לומר דוהיה לך למנה לא קאי על חלק בבשר המלואים אלא אתנופה, כלומר, שיזכה במצות התנופה, ויהיה שיעור הכתוב והנפת אותם והיה לך למנה, ענין התנופה יהיה לך למנה, משא"כ בהלשון שבפ' צו מורה הלשון שיהיה לו חלק בהבשר, יעו"ש. .
(מנחות ס"א א׳)
וע' בזבחים ק"א ב', אמר רב, משה רבינו כהן גדול היה וחולק בקדשי שמים היה, שנאמר מאיל המלואים למשה היה למנה, ופירש"י למנה לשון חלוקה בכהנים, עכ"ל, ופסוק זה הוא בפ' צו (ח' כ"ט), ויש להעיר למה לא הביא הפסוק שלפנינו המוקדם (פ' כ"ו) והיה לך למנה, דאיירי ג"כ באיל המלואים, וקצת יש ליישב דמפסוק זה אפשר לומר דוהיה לך למנה לא קאי על חלק בבשר המלואים אלא אתנופה, כלומר, שיזכה במצות התנופה, ויהיה שיעור הכתוב והנפת אותם והיה לך למנה, ענין התנופה יהיה לך למנה, משא"כ בהלשון שבפ' צו מורה הלשון שיהיה לו חלק בהבשר, יעו"ש. .
(מנחות ס"א א׳)