לי יהיו. איתמר, ר׳ יוחנן אמר, קדשו בכורות במדבר ולא פסקו [עד שנכנסו לארץ], מאי טעמא, א"ר אלעזר, דאמר קרא לי יהיו – בהווייתם יהיו ההרבותא בזה אע"פ דכתיב בפרשה בא והיה כי יביאך ה' אל הארץ והעברת פטר רחם. וטעם הדבר שקדשו גם במדבר, מפני שמצוה זו חובת הגוף הוא, וכל חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחו"ל, והמשך הלשון והיה כי יביאך והעברת בא לדרשה אחרת, כמבואר לפנינו במקומו בפ' בא.
. (בכורות ה׳ א׳)