1לא תוכל. תניא, רבי יהושע בן קרחה אומר, יכול אני אלא שאיני רשאי, כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט״ו:ס״ג) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו להורישם, יכולים היו אלא שלא היו רשאים נוהמפרשים טרחו הרבה בבאור דרשה זו, ולי נראה פשוט דמכוין רק לפרש הלשון לא תוכל שענינו אינך רשאי, ובאמת מצינו הרבה בתורה מלה זו במובן רשיון, כמו כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים, ובפ' יתרו לא יוכל העם לעלות אל ההר, ובפ' זו לא תוכל לזבוח את הפסח ובפ' שופטים לא תוכל לתת עליך איש נכרי, ובפ' תצא לא יוכל לבכר, לא יוכל לשלחה, וכדומה הרבה מאוד, עד שתמיהני מה ראה הדורש הזה להביא דוגמא לפירושו מיהושע בעוד שהרבה הרבה כאלה יש בתורה, וצ"ע.
ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"א לענין צוואת מתנה שהיה כתוב בה שאין יכולים למוכרה, והביא ראיה מכאן דהלשון אין יכולים פירושו אין רשאים, ולכן אם מכרו בטלה המתנה, ועי' בחו"מ סי' רמ"א סי"א. [ספרי].
2לאכל בשעריך. ובמעשר עני הוא אומר (פ' תבא) ואכלו בשעריך, מכאן לטבל שאפילו לא הורם מפנו רק מעשר עני חייב עליו משום טבל נזוכש"כ אם לא הפריש מעשר ראשון ומעש"ש אע"פ שהרים תרומה גדולה. וטעם וסברת היקש זה י"ל דמדייק מ"ש לא תוכל לאכול בשעריך, דמשמע הא בירושלים אתה יכול לאכלם, והא חשיב כאן גם חטאת ואשם, כפי שיתבאר בסמוך, והם אינם נאכלים גם בירושלים מחוץ לקלעים, וא"כ הול"ל סתם לא תוכל לאכול מעשר דגנך וגו' כי אם לפני ה' וגו', ולכן דריש בשעריך לרמז לדרוש היקש, כמבואר. .
(מכות ט"ז ב')
3לאכל בשעריך. תניא, האוכל מעשר שני בטומאתה לוקה, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ולהלן הוא אומר (ט"ו כ"ב) בשעריך תאכלנו הטמא והטהור, ואמר רחמנא האיך טמא דשרי לך התם גבי טהור הכא לא תוכל נחשם איירי בבכור בעל מום, ודרשו שם הטמא והטהור יחדיו, אפי' טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין, ואע"פ דכשאוכל הטמא מן הקערה כבר טימא אותה, וא"כ כשאוכל אח"כ הטהור הרי אוכל את הטמא, אפ"ה אין חוששין, והיינו טעמא משום דמדינא בכור בע"מ נאכל בטומאה, ואמר על זה כאן לא תוכל לאכול בשעריך מעש"ש טמא שהוא כמו בבכור חסרון בע"מ, וכן אסור לאכול מעש"ש בטומאת הגוף, כמבואר לפנינו בפ' אמור (כ"ב ו'). .
(שם י"ט ב')
4לאכל בשעריך. בשעריך הוא דלא תיכל, הא יצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין, מכאן למעשר שני ובכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרין נטדבר ידוע הוא שמעשר שני מצותו לאכלו בירושלים כדכתיב ואכלת לפני ה' אלהיך וגו', ומכיון שנכנס לירושלים ואפי' רק לחומת העיר, שוב אסור להוציאו משם שכבר קלטוהו מחיצות החומה, ואם עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים, וזה הוא המבואר בדרשה זו. ומ"ש וביכורים אע"פ דביכורים לא כתיב כאן, אך סמך על הדרשה דבסמוך ותרומת ידך אלו הביכורים, יעו"ש. .
(חולין ס"ח ב')
5דגנך ותירשך ויצהרך. א"ר אילא, אכל מעשר דגן תירוש ויצהר חוץ לחומת ירושלים לוקה שלש, ואע"פ שאין לוקין על לאו שבכללות, שאני הכא דמייתרי קראי, מכדי כתיב (י"ד כ"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, בפנים אין בחוץ לא, ל"ל דכתב כאן דגנך ותירושך ויצהרך, אלא לחלק אתא סר"ל דהו"ל לכתוב לא תוכל לאכול מעשרותיכם, וכמו שכתב כהאי גונא לעיל בפסוק ו' ובפ' י"א, ומדפרט כל המינים ש"מ שבא להורות לחייב על כל אחד ואחד בפ"ע. ובספרי איתא דרשה אחרת על כפילת לשון זה והשמטנוה, מפני כי כפי המתבאר מגמ' ומרמב"ם פ"ב ה"ה ממעש"ש העיקר היא דרשה זו. .
(כריתות ד' ב')
6ובכרת. תניא, א"ר שמעון מה בא זה ללמדנו סאנראה דר"ל למה נפרטו כל הפרטים בפ' זה דהא כבר חשב הפרטים לעיל בפ' ו' ובפ' י"א, וא"כ היה די שיאמר כאן לא תוכל לאכלם בשעריך, ולכן דריש על כל פרט ופרט שיש בו הוראת דבר חידוש, וכפי שמבאר והולך בהמשך הדרשות. , אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה ק"ו מתודה ושלמים סבר"ל ואם נפרש הלשון בשעריך לא בציון המקום רק בהוראת אכילת הדיוט, כלומר שלא תוכל לאכול בלא סדור דיני קרבנות קדשים אלא כמו אכילה בשעריך והיינו אכילת חולין – זה אפשר ללמוד בק"ו מתודה ושלמים שאין נאכלין לפני זריקה, ובכור קדושתו יתירא שהיא מרחם. ותפס ענין זריקה שהיא יסוד ראשי בקרבנות, כי הדם הוא עיקר המכפר, וגם הדם הוא הגבול שמתיר את הבשר באכילה, כמש"כ להלן פ' כ"ו ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל. , הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפילו לאחר זריקת שהוא לוקה סגאם זר הוא, שהבכור נאכל לכהנים, וזו היא אזהרתו. –
והנה מפירש"י מבואר דדריש זה באם אינו ענין, כלומר אם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לאיסור אחר הראוי להם, עכ"ל. אבל לפי"ז לא יתבאר איך יהיה זה במשמעות הלשון בשעריך, ולפי מש"כ הענין מבואר, שכמו שהשער [החומה] הוא הגבול המתיר באכילה כך זריקת הדם הוא גבול המתיר וכמש"כ, ודו"ק. .
(מכות י"ז א')
7בקרך וצאנך. זו חטאת ואשם סדטעם דרשה זו בארנו לעיל פ' ו' בדרשה כזו אות כ"ט, יעוי"ש וצרף לכאן. , א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה, ק"ו מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה, ק"ו מבכור, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מחטאת ואשם חוץ לקלעים אפילו לאחר זריקה שהוא לוקה סהמ"ש ק"ו מבכור פשוט דחטאת ואשם הם קדשי קדשים ובכור הוא קדשים קלים, ובטעם השאלה מה בא זה ללמדנו, עי' מש"כ לעיל אות ס"א וצרף לכאן. .
(שם שם)
8וכל נדריך. זו עולה, א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, אם לפני זריקה, ק"ו מתודה ושלמים, אם לאחר זריקה, ק"ו מבכור, אם חוץ לקלעים, ק"ו מחטאת ואשם, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן העולה לאחר זריקה אפילו בפנים שהוא לוקה סור"ל אפי' לאחר זריקה, וטעם הדבר פשוט מפני שהיא כולה כליל, וזה הוא הטעם מ"ש ק"ו מחטאת ואשם, שחמורה עולה מפני שהיא כולה כליל. ובטעם השאלה מה בא זה ללמדנו בארנו לעיל אות ס"א, ומשמעות הלשון בשעריך לדבר זה ביארנו לעיל אות ס"ג. .
(שם שם)
9ונדבתיך. זו תודה ושלמים, א"ר שמעון, מה בא זה ללמדנו, אם לאוכל חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ושלמים לפני זריקה שהוא לוקה סזעיין מש"כ לעיל אות ס"א בבאור השאלה מה בא זה ללמדנו, ובאות ס"ג במשמעות דבר זה בלשון בשעריך. .
(שם שם)
10ותרומת ידך. אלו הביכורים, דכתיב (ר"פ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך, ואתקש למעשר, מה מעשר אסור לאונן אף ביכורים אסור לאונן סחטעם הדרשה ותרומת ידך אלו הבכורים ביארנו לעיל בפסוק ו' בדרשה כזו אות כ"ז, וענין ההיקש למעשר הוא מדכתיבי בפסוק אחד ש"מ שערכם שוה באופן אכילתם, ומעשר אסור לאונן דכתיב ביה (ר"פ תבא) לא אכלתי באוני ממנו. ונראה לי דהיקש זה אינו גמור וע"ד אסמכתא הוא, וראיה שהרי כמה מיני קרבנות חשובים בפסוק זה כפי הדרשות הקודמות, ובכ"ז אין ערך אכילתם שוה, אלא דעיקר איסור ביכורים לאונן הוא מפני שמצוה לאכלן בשמחה, וע"ד אסמכתא הקישום למעשר דכתיב ביה נמי שמחה בפרשה זו ובפרשה תבא. .
(יבמות ע"ג ב')
11ותרומת ידך. אלו הביכורים, א"ר שמעון, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לאוכלן חוץ לחומה, ק"ו ממעשר הקל, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מביכורים עד שלא קרא עליהם שהוא לוקה סטעיין מש"כ לעיל אות ס"א בבאור השאלה מה בא זה ללמדנו, ובאות ס"ג במשמעות דרשה כזו בלשון בשעריך, ור"ל דכמו דלמעשר ניתן השער [החומה] לגבול היתר אכילה כך ניתן לביכורים גבול קריאה, ועי' מש"כ שם בנוגע לדברי רש"י כאן. –
ודע דאע"פ דבכל הדרשות האלו דר"ש קי"ל כותיה, אבל בפרט זה האחרון לא קי"ל כותיה בכוליה, אלא דלא בקריאה תלוי הדבר רק בהבאת הביכורים בעזרה, והיא המתרת באכילה, והקריאה אינה מעכבת, ובכ"ז העתקנו דרשתו דר"ש מפני שהוא מסביר כל פרטי הפסוק, וצריך רק לגרוס לדינא עד שלא הניחם בעזרה. .
(מכות י"ז א')