1המול לו כל זכר. היו לפניו מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם, א"ר פינחס, מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, הדא אמרה שמילת בנו קודמת לשחיטת פסחו רנר"ל מדתלי פסח בהכשר מילה ש"מ שמילה קודמת. ובגמרא שלנו לא נדרש כזה, וי"ל משום דמבואר בזבחים צ"א א' דמילה לגבי פסח נקרא תדיר, וידוע דתדיר קודם. .
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ז)
2המול לו כל זכר. מגיד שמילת זכריו מעכבתו מלעשות הפסח רנאבא לאפוקי שלא נפרש ואז יקרב לעשותו על כל זכר ולא על הבעלים, ועיין ביבמות ע' ב' ולעיל בפסוק מ"ד בדרשה אז יאכל בו. .
(מכילתא)
3ואז יקרב לעשותו. אין לי אלא בשעת עשיה, בשעת אכילה מנין, ת"ל (פ׳ מ"ד) וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו, וילפינן אז אז לגז"ש רנבעיין מש"כ לעיל בפסוק מ"ד בדרשה אז יאכל בו אות רל"ב וצרף לכאן. .
(יבמות ע"א א')
4ואז יקרב לעשותו. נאמר כאן אז יקרב לעשותו ונאמר להלן (פ׳ מ"ד) אז יאכל בו, מה אז שנאמר להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנאמר כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה רנגולאפוקי אם נמול בין שחיטה לאכילה, ועיין במפרשי הירושלמי שהסבו הדברים לכונה אחרת ודחוקה ולפי מש"כ עולה הענין כפשוטו. .
(ירושלמי פסחים פ"ח ה"ו)
5וכל ערל. ואצטריך למכתב ערל ואצטריך למכתב בן נכר (פ׳ מ"ג), דאי כתב ערל הוי אמינא משום דמאיס, ואי כתב בן נכר הו"א משום דאין לבו לשמים, אבל [ישראל] ערל דלבו לשמים אימא לא, קמ"ל רנדדהאי ערל ע"כ איירי בערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה, דאי בערל עובד כוכבים הא כבר כתיב כל בן נכר לא יאכל בו. .
(פסחים צ"ו א׳)
6לא יאכל בו. אין לי אלא בפסח מצרים, בפסח דורות מנין, ת"ל (י"ג ה׳) ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, שיהיו כל עבודות חודש זה – כזה רנהואותו הפסוק לדורות איירי כדכתיב ברישיה והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו'. .
(שם שם)
7לא יאכל בו. [מה ת"ל בו], בו אינו אוכל, אבל אוכל הוא במצה ומרור רנועיין בתוס' יבמות ע"א א' ד"ה בו, וז"ל דלכן לא דרשו בו הנאמר בתושב ושכיר (פ' מ"ה) ג"כ לדרשה זו, בו אינו אוכל אבל אוכל הוא מצה ומרור, דאטו מצה ומרור קדושה אית בהו, עכ"ל. והנה לפי"ז לכאורה קשה ל"ל דרשה זו בערל, וי"ל משום דבערל הוי הרבוי לחיוב משום דהאי ערל איירי בישראל ערל שמתו אחיו מחמת מילה, כמשכ"ל, והו"א כיון דאינו באכילת פסח אינו גם במצה ומרור משום דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, קמ"ל דחייב, אבל בתושב ושכיר דהרבוי אינו אלא לרשות פשיטא דא"צ לרבויי דאטו קדושה אית בהו, וע"ע בתוס' הנ"ל ודו"ק. .
(שם שם)