לא תאכלו על הדם. תניא, א"ר יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם רבהנה פשטות מצוה זו פירשו המפרשים שהיה מנהג אצל העמים הקדמונים לאסוף הדם הנשחט לתוך גומא ולאכול סביבה, וזה היה אצלם כעין ניחוש וכישוף לידע עתידות, ולכן סמך הכתוב מצות מניעת דבר זה לצוי לא תנחשו, וזהו באור הענין בש"א י"ד ויגידו לשאול הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם ויאמר בגדתם וגו', ועי"ש ברד"ק, דמבואר שענין אכילה כזו היתה מענין ניחוש וע"ז.
אמנם בדברי חז"ל באו כמה דרשות בש"ס על פסוק זה כפי שיבאו לפנינו, ומפורש כתב רש"י בחולין קכ"א ב' שאינם אלא אסמכתות בעלמא, ובסנהדרין ס"ג א' מבואר שאין לוקין על כל הלאוין הכלולים בדרשות אלו, ולפנינו יתבאר בכל דרש שבפסוק זה איך נלמד ונסמך.
וטעם דרשה שלפנינו לענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה נראה עפ"י מה שיבואר בסמוך בפסוק זה דאסור לאכול בשר קדשים קודם שנזרק הדם, וידוע הוא דעיקר הקרבן וכפרתו הוא זריקת הדם כמש"כ בפ' אחרי ואני נתתיו על המזבח לכפר, ומבואר בכ"מ בתלמוד דהתפלה היא במקום קרבן, וכמ"ש במגילה ל"א ב' אמר הקב"ה כבר תקנתי להם לישראל סדר קרבנות ובזמן שקוראים לפני מעלה אני עליהם כאלו מקריבים לפני וכו', ועפ"י זה מסמיך כאן שאסור לאכול קודם התפלה שהיא במקום קרבן דעיקרו הוא הדם, כמבואר ודו"ק.
והנה בגמ' כאן באה עוד דרשה בענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה שעליו הכתוב אומר (מלכים א י״ד:ט׳) ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרא גוך אלא גאך, אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים, וענין הגאוה הוא משום דכשהאדם אוכל ושותה דעתו זחה וגאה עליו. ויש להעיר נ"מ בין הדרשות, דלפי הדרשה מחמת גאוה אם קרא ק"ש שזה הוא קבלת מלכות שמים מותר לאכול ולשתות אף שעדיין לא התפלל כל תפלתו, משא"כ לדרשה לא תאכלו על הדם אסור לאכול ולשתות קודם שגמר תפלת י"ח וסדר קרבנות שזה הוא במקום קרבן.
ולפי זה צ"ע בדברי הפוסקים באו"ח סי' פ"ט, שהביאו סמך לדין זה דאסור לאכול ולשתות קודם התפלה את הדרשה מן הפ' ואותי השלכת, דלפי מש"כ היה נאות יותר להביא הדרשה שלפנינו דכוללת כל התפלה, ודו"ק. .
(ברכות י' ב')
אמנם בדברי חז"ל באו כמה דרשות בש"ס על פסוק זה כפי שיבאו לפנינו, ומפורש כתב רש"י בחולין קכ"א ב' שאינם אלא אסמכתות בעלמא, ובסנהדרין ס"ג א' מבואר שאין לוקין על כל הלאוין הכלולים בדרשות אלו, ולפנינו יתבאר בכל דרש שבפסוק זה איך נלמד ונסמך.
וטעם דרשה שלפנינו לענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה נראה עפ"י מה שיבואר בסמוך בפסוק זה דאסור לאכול בשר קדשים קודם שנזרק הדם, וידוע הוא דעיקר הקרבן וכפרתו הוא זריקת הדם כמש"כ בפ' אחרי ואני נתתיו על המזבח לכפר, ומבואר בכ"מ בתלמוד דהתפלה היא במקום קרבן, וכמ"ש במגילה ל"א ב' אמר הקב"ה כבר תקנתי להם לישראל סדר קרבנות ובזמן שקוראים לפני מעלה אני עליהם כאלו מקריבים לפני וכו', ועפ"י זה מסמיך כאן שאסור לאכול קודם התפלה שהיא במקום קרבן דעיקרו הוא הדם, כמבואר ודו"ק.
והנה בגמ' כאן באה עוד דרשה בענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה שעליו הכתוב אומר (מלכים א י״ד:ט׳) ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרא גוך אלא גאך, אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים, וענין הגאוה הוא משום דכשהאדם אוכל ושותה דעתו זחה וגאה עליו. ויש להעיר נ"מ בין הדרשות, דלפי הדרשה מחמת גאוה אם קרא ק"ש שזה הוא קבלת מלכות שמים מותר לאכול ולשתות אף שעדיין לא התפלל כל תפלתו, משא"כ לדרשה לא תאכלו על הדם אסור לאכול ולשתות קודם שגמר תפלת י"ח וסדר קרבנות שזה הוא במקום קרבן.
ולפי זה צ"ע בדברי הפוסקים באו"ח סי' פ"ט, שהביאו סמך לדין זה דאסור לאכול ולשתות קודם התפלה את הדרשה מן הפ' ואותי השלכת, דלפי מש"כ היה נאות יותר להביא הדרשה שלפנינו דכוללת כל התפלה, ודו"ק. .
(ברכות י' ב')