אתה ואשתך. ואלו בכניסה כתיב (ו' י"ח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך, מלמד שביציאתו הותרה לו תשמיש המטה וומה דכתיב ביציאה בסמוך פ' י"ח ויצא נח ובניו ואשתו, ולא כמו שאמר לו הקב"ה צא וגו' אתה ואשתך, י"ל דהקב"ה לא הגיד לו זה בדרך חיוב רק בדרך היתר ורשות, כלפי האיסור שאסר לו בכניסתו לתיבה לעסוק בפו"ר, כמבואר לעיל (ו' י"ח), וכמו כונת הלשון בפ' יתרו לך אמור להם שובו לכם לאהליכם כפי הדרשא שם שהתיר להם דרך ארץ, אמנם נח לא רצה עדיין להתעסק בפו"ר, כי הי' ירא מחורבן העולם עד שהבטיח לו הקב"ה על קיום העולם וכמש"כ רש"י בפרשה זו בסמוך (ט' ט'). –
וגם יש ראי' דמאמר זה של הקב"ה צא וגו' אתה ואשתך הוא בדרך רשות ולא בדרך צווי, כי לפי המבואר לקמן בפרשה אמר לו הקב"ה לנח שתי פעמים אחר המבול פרו ורבו (פרשה ט', א' וז'), ומבואר שם, דפעם אחת הי' לברכה והשני' לצווי [עי"ש בפירש"י], ואי ס"ד דלשון זה שלפנינו צא אתה ואשתך הוא לצווי על חיוב פו"ר לא הו"ל לצוות על זה עוד הפעם, אלא ודאי דכאן הי' תכלית המאמר רק לביטול האיסור הקודם, והשני לברכה והשלישי לצווי. .
(ירושלמי תענית פ"א ה"ו)
וגם יש ראי' דמאמר זה של הקב"ה צא וגו' אתה ואשתך הוא בדרך רשות ולא בדרך צווי, כי לפי המבואר לקמן בפרשה אמר לו הקב"ה לנח שתי פעמים אחר המבול פרו ורבו (פרשה ט', א' וז'), ומבואר שם, דפעם אחת הי' לברכה והשני' לצווי [עי"ש בפירש"י], ואי ס"ד דלשון זה שלפנינו צא אתה ואשתך הוא לצווי על חיוב פו"ר לא הו"ל לצוות על זה עוד הפעם, אלא ודאי דכאן הי' תכלית המאמר רק לביטול האיסור הקודם, והשני לברכה והשלישי לצווי. .
(ירושלמי תענית פ"א ה"ו)