הוצא את המקלל. מכאן שבית הסקילה היה חוץ לב"ד סדוכתב הרמב"ם שהיה רחוק מב"ד כדי ששה מלין, ודבריו מכוונים למ"ש ביומא ע"ה ב' דמחנה ישראל היה י"ב מילין וב"ד של משה היה באמצע, ואמר הכתוב הוצא חוץ למחנה, הרי ו' מילין, וטעם הרחקה כזו הוא שמא בעוד שיוליכו אותו ימצאו לו ב"ד זכות.
. (שם מ"ב ב')
וירגמו אותו אבן. אותו ולא בכסותו סהעיין מש"כ לעיל בפ' י"א.
, אבן – שאם מת באבן אחת יצא סופעם כתיב בענין רגימה אבנים ופעם כתיב אבן, ודרשינן דהלשון אבן בא ללמד שאם מת באבן אחת א"צ לזרוק עליו עוד אבנים ושלכתחלה צריך להביא רק אבן אחת, ואפשר הטעם משום דצריך לברור לו מיתה יפה, כמו דדרשינן בפ' קדושים בפסוק ואהבת לרעך כמוך, והלשון אבנים מורה שאם לא מת יוסיף אבנים.
. (שם מ"ג א')
ובני ישראל עשו. מה תלמוד לומר, אמר – שעשו כל שלסמיכה ולדחיה סזפסוק זה מיותר הוא לענינא, ובא להורות שעשו כאשר צוה ה' בשאר דברים האמורים בענין נסקלים כמו לסמוך ידיהם שלא נזכר כאן [רק לעיל פ' י"ד], וכן לדחיה. ובתו"כ מסיים עוד אף לתליה, ר"ל ללאו דלא תלין נבלתו על העץ, יעו"ש.
. (שם שם)