אשר לא ישמע. הכובש את נבואתו והמוותר על דברי נביא עאשמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע"י נביא. ולשון הרמב"ם בזה שיקל ויעלים עין מדברי הנביאים ולא יעשה מצותם בדיוק.
ונביא שעבר על דברי עצמו, מיתתן בידי שמים, דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי, קרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע אל דברי, וכתיב אנכי אדרוש מעמו – בידי שמים עבר"ל הלשון אשר לא ישמע כפשוטו היינו מוותר כמש"כ, ובקריאה לא ישמיע היינו כובש ובקריאה לא ישמע שהוא עצמו אינו נשמע היינו עובר על דברי עצמו, וכתיב אנכי אדרוש מעמו היינו עונש בידי שמים. –
והנה אע"פ דבפשטות הענין הוו דרשות אלו אסמכתות בעלמא, משום דע"ד הפשט הוי כונת הלשון אשר לא ישמע כפשוטו, אך י"ל דמדייק אריכות לשון הפסוק אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, ולכן דריש דהמלות אשר לא מוסבות אל שני המאמרים וכמו שכתוב אשר לא ישמע אל דברי ואשר לא ידבר בשמי, כלומר שלא ידבר כלל ויכבוש נבואתו, וגם לא ידבר בשמי כמו שצויתיו, אלא בויתור, ולפי"ז מבוארים כל הדרשות, ולתועלת הקצור ולסימנא בעלמא מסמיכן כולן בלשון לא ישמע בשלשה אופנים, כמבואר. והתוי"ט כאן הבין דברי הגמרא כפשוטם, ולכן כתב דפסקיה הגמרא להפסוק בסכינא חריפא, ולפי מש"כ הדברים מבוארים באר היטב, ודו"ק. .
(סנהדרין פ"ט א')
והנה אע"פ דבפשטות הענין הוו דרשות אלו אסמכתות בעלמא, משום דע"ד הפשט הוי כונת הלשון אשר לא ישמע כפשוטו, אך י"ל דמדייק אריכות לשון הפסוק אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, ולכן דריש דהמלות אשר לא מוסבות אל שני המאמרים וכמו שכתוב אשר לא ישמע אל דברי ואשר לא ידבר בשמי, כלומר שלא ידבר כלל ויכבוש נבואתו, וגם לא ידבר בשמי כמו שצויתיו, אלא בויתור, ולפי"ז מבוארים כל הדרשות, ולתועלת הקצור ולסימנא בעלמא מסמיכן כולן בלשון לא ישמע בשלשה אופנים, כמבואר. והתוי"ט כאן הבין דברי הגמרא כפשוטם, ולכן כתב דפסקיה הגמרא להפסוק בסכינא חריפא, ולפי מש"כ הדברים מבוארים באר היטב, ודו"ק. .
(סנהדרין פ"ט א')