כי יהיה ריב וגו'. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכי מי גרם לזה ללקות, הוי אומר זו מריבה איתבאר ע"פ מש"כ רש"י בפסוק זה כי יהיה ריב סופם להיות נגשים אל המשפט [וכנראה כך היתה לפניו הגירסא בספרי], ור"ל דמדייק מדהול"ל כי יגשו, ולכן מדייק שאם יהיה להם ריב סופם שיגשו למשפט שיקוב הדין ולא יוכלו עוד להתפשר בשלום, וע"ע לקמן ריש פסוק י"א.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 25 · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בין אנשים. אין לי אלא אנשים, נשים מניין, אשה עם איש מניין, ת"ל ונגשו אל המשפט בואע"פ דבסמוך מוקי האי קרא בעדים צ"ל דס"ל דאע"פ כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו דגם בבעלי דינין איירי, וראיה לזה שהרי שם דאמר דבעדים איירי קרי לזה רמז כפי שיבא בדרשה בסמוך רמז מה"ת מניין וכו' עיי"ש.
[ספרי].
ושפטום. דיני מכות בשלשה דיינים, דאמר קרא ושפטום, ושפטום שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה גר"ל דבעינן שלעולם לא יהיו הדיינים במספר זוגי, כדי שבמחלוקת יהיה אחד מכריע ולכן בעינן שלשה, ומבואר עוד מענין זה לפנינו בפ' משפטים.
.
(סנהדרין י' א')
(סנהדרין י' א')
ושפטום. בעל כרחם דעיין מש"כ לעיל אות ב'. ובטעם הדיוק י"ל מדלא כתיב ושפטו ביניהם כמו בפ' יתרו ושפטתי בין איש ובין רעהו, וכהאי גונא דריש בספרי ר"פ שופטים ושפטו את העם אפילו בעל כרחם, וגם שם הדיוק מדלא כתיב ושפטו בין העם.
[ספרי].
והצדיקו וגו'. אמר עולא, רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה מניין ההיכי דאין הזמה יכולה להתקיים בהן, כגון שאומרים מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה ונמצאו זוממים והם כהנים, אין אומרים יעשו הם בני גרושה וחליצה תחתיו אלא לוקין את הארבעים, ומפרש מנ"ל דבכהאי גונא לוקין.
, דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, וכי משום דוהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להני רשעים – והיה אם בן הכות הרשע ור"ל דפריך אי ס"ד דפסוק זה בדיינים איירי וצדיק ורשע בבעלי דינין משתעי, א"כ ל"ל דכתב והצדיקו את הצדיק לכתוב כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והיה אם בן הכות הרשע, ולמה הוזכרה כאן צדקת צדיק, וכי כל מקום שהצדיקו ב"ד את הזכאי וחייבו את החייב יש מלקות דאתא קרא למתלי מלקות בוהצדיקו והרשיעו אלא ע"כ בעדים משתעי, עדים שקרנים שהרשיעו צדיק ובאו אחרים והזימום והצדיקו את הנדון שהוא צדיק והרשיעו את העדים הרשעים, והיה אם בן הכות הרשע, אז אם הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה כגון בעדי בן גרושה או גלות – והפילו השופט והכהו לפניו.
ומה שאמר בזה לשון רמז מה"ת מניין, דמשמע אך רמז ואסמכתא, הנה באמת אין הדבר כן, אלא דזה הוי מדאורייתא ממש הלכה למשה מסיני, ורק פריך היכי מרומז זה בתורה, וראיה לזה דהוי מדאורייתא ממש נראה ממש"כ בעלי הכללים דכ"מ שאמרו בגמרא מאי קרא, פירושו דהוי מדאורייתא ממש [עיין בס' יד מלאכי סי' תל"א], ובב"מ ק"י סע"ב פירש"י מאי קרא – היכי רמיזא, הרי דגם רמז מורה על למוד דאורייתא ממש, ודו"ק. .
(מכות ב' ב')
ומה שאמר בזה לשון רמז מה"ת מניין, דמשמע אך רמז ואסמכתא, הנה באמת אין הדבר כן, אלא דזה הוי מדאורייתא ממש הלכה למשה מסיני, ורק פריך היכי מרומז זה בתורה, וראיה לזה דהוי מדאורייתא ממש נראה ממש"כ בעלי הכללים דכ"מ שאמרו בגמרא מאי קרא, פירושו דהוי מדאורייתא ממש [עיין בס' יד מלאכי סי' תל"א], ובב"מ ק"י סע"ב פירש"י מאי קרא – היכי רמיזא, הרי דגם רמז מורה על למוד דאורייתא ממש, ודו"ק. .
(מכות ב' ב')
והצדיקו וגו'. תניא, ר' שמעון אומר, והצדיקו את הצדיק – צדקתו כדי שלא ילקה זנראה דר"ל דמצוה למצוא לו זכות כמו במיתה דכתיב ושפטו העדה והצילו העדה (פ' מסעי), ומדייק כן מדאקדים והצדיקו לוהרשיעו, ואולי ס"ל כרבא בסנהדרין י' א' דמלקות במקום מיתה עומדת, ולכן נוהגין בו דוגמאות פרטי דיני מיתה. ועיין סנהדרין ל"ג ב' חייבי מלקות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה, ובדרשה הבאה.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad