1אשר ישחטו את העולה. מכאן לאשם שנשחט בצפון בדבעולה מפורש כתיב (ר"פ ויקרא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה.
ואין לי אלא למצוה, לעכב מנלן, ת"ל (פ' מצורע) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה גושם איירי באשם מצורע, וקי"ל בקדשים כל מקום ששינה עליו הכתוב לעכב.
.
(זבחים מ"ט א')
2ישחטו. ריבה כאן שוחטים הרבה, אף הגרים והנשים והעבדים דהנה כל הפרשה כתיב בלשון יחיד, ורק מלה זו כתובה בלשון רבים, ולכן דריש שבא לרבות דגם נשים ועבדים וגרים מותרים לשחוט, ובס' התוה"מ כתב דגרים כדי נסבא, דפשיטא הוא, ול"נ דצ"ל במקום גרים – זרים, וכלשון המשנה בזבחים ל"א ב' שהשחיטה כשרה בזר, ומה שלא הקדים הכתוב לאשמעינן זאת בפ' ויקרא, י"ל משום דאיירי שם בעולה וחטאת, ואם היה כתוב שם ישחטו, הו"א דנקט כן משום עולות וחטאות של צבור, ולכן נקט לשון זה באשם שאינו בא בצבור, וע"ע בזבחים ל"ב א' בא עוד דרשות לענין היתר זר בשחיטה.
ומה שפירש"י בפסוק זה ריבה לנו שחיטות הרבה לפי שמצינו אשם בצבור שנאמר ישחטו רבים, עכ"ל, הוא דבר פלא, כי דבר ברור הוא שאין אשם צבור כלל, כי מיני האשמות בפרט הם אשם נזיר, אשם מצורע, אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה ואשם תלוי, וכל אלה הם רק של יחידים. וברור בעיני שט"ס בדברי רש"י, וצ"ל ריבה שוחטים הרבה לפי שלא מצינו אשם בצבור וכו', ומכיון לדרשת התו"כ שלפנינו, ומפרש עוד דל"ל ריבה שוחטים הרבה דהיינו בעלים הרבה – יען דלא מצינו אשם בצבור, ודו"ק.
.
(תו"כ)
3ואת דמו יזרק. [סמך זריקה לשחיטה, מה שחיטה בצפון אף קבלה בצפון]. מקבל עצמו מנלן דבעי צפון, ת"ל ואת דמו הר"ל מנלן שגם הכהן הזורק יעמוד בצפון ולא שיעמוד בדרום ויושיט ידו לצפון, ת"ל ואת דמו, והיה יכול לכתוב ודמו, ואת רבויא הוא, וכתבו התוס' וז"ל, למקבל לא ידעינן עכובא, עכ"ל, ר"ל כמו לשחיטה בדרשה הקודמת. ותמה אני למה לא העירו שלקבלה עצמה לא ידעינן עכובא, וזה רבותא יתירא, אבל באמת נראה דכיון דמדמינן קבלה לשחיטה, א"כ ממילא הוא כיון דמצינו עכובא בשחיטה למדין גם לקבלה, ואפשר לומר דזו היא באמת כונת התוס' במה שלא כתבו שלא ידעינן עכובא לקבלה, יען דמדמינן לשחיטה, ולכן העירו רק למקבל.
.
(זבחים מ"ט א')