1כי שאל וגו'. ת"ר, כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל במעשה בראשית ואין שנים שואלין במעב"ר, יכול ישאל אדם בפה שקודם בריאת העולם, ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך נומעב"ר הם סודות הבריאה וספר יצירה, ומפני כי הענינים נעלים ואצילים, לכן אין מלמדין אותם בשנים דיש בזה קצת פרסום וכבוד אלהים הסתר דבר, ואמר בזה כיון דמביא סמך מפסוק למן היום אשר ברא אלהים אדם, ואדם נברא ביום הששי, ויכול דבכל הנברא עד יום הששי אסור לו ללמוד ולהגות ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך, ר"ל שאל במה שהיה בימים ראשונים קודם בריאתך.
, יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור נזלמעלה ולמטה הוא מחלל העולם שיש לו בודאי סוף, ולפנים ולאחור הוא מה קודם התהוות הזמן ולאחר זמנו שעל כרחך היה לו התחלה ויבא לו קץ כמו לכל נברא.
ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים, מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור נחטעם איסור החקירה בכאלה הוא מפני שהן גבוהות ודקות מאוד וא"א לאדם להשיגן ולעמוד על בוריין ונקל לבא לידי טעות וממילא גם לדעות זרות וכוזבות.
.
(חגיגה י"א ב')
2אשר ברא. שאלו המינים את ר' שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם נטבאו לקנטרו במקראות שבהם נזכר שם ה' בלשון רבים, נעשה אדם בצלמנו, הבה נרדה ונבלה שם שפתם, כי שם נגלו אליו האלהים, אשר לו אלהים קרובים, וכהנה, ורצו לקנטרו לומר שתי רשויות הן, והתחילו בשאלה מענין ראשית הבריאה, ובאמת הטעם דכתיב בלשון רבים הוא דרך כבוד כמו אדוני הארץ, בעליו עמו, וכמו שנהוג במלכותא דארעא שמדברים בלשון רבים כנודע, וע"ל בפ' י' בדרשה אלהים קרובים.
, אמר להם, לכו ושאלו את אדם הראשון סר"ל לכו ולמדו מפסוק המדבר בבריאות אדם הראשון וכדמפרש.
, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם, בראו אין כתיב אלא ברא סאועיין המשך דרשה זו ובאורה לפנינו ר"פ בראשית.
.
(ירושלמי ברכות פ"ט ח"א)
3אדם על הארץ. א"ר אלעזר, אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ סביתכן דדריש אשר ברא אלהים (שהוא בשמים) אדם על הארץ כלומר עד הארץ ובא על במובן עד כמו הי"א על דסבירין עד שנמסרו במסורה פ' ויחי בפסוק וירכתו על צדון, ועי' במנחת שי שם, וגם כי ד' ול' מתחלפין מפני שהם ממוצא אחד.
, ורב יהודה אמר רב, מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים, קשו קראי אהדדי, אידי ואידי חד שיעורא הוא סגכתב בס' מגן אבות דאין הענין מדבר משיעור קומת גופו של אדה"ר רק מגודל השגתו בידיעות העולם והטבע מתחתית הארץ עד רום השמים, ולפי"ז צ"ל דהלשון אידי ואידי חד שיעורא הוא מוסב ג"כ לכונה זו, ור"ל מי שמשיג שיעור הידיעה מן הארץ עד לרקיע הוא משיג גם הידיעה מסוף העולם ועד סופו.
.
(חגיגה י"ב א')