ואם כבש. ר' שמעון אומר, כבשים קודמין לעזים בכל מקום, יכול מפני שהם מובחרין מהם ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים קיזר"ל בכל מקום כתיב כבשים קודם לעזים, כמו בפ' בא ובפ' שלח ועוד, ולפי"ז היה אפשר לחשב שהכבשים מובחרין, ולכן מי שחייב חטאת ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא, לכן כתב הכתוב פעם עז קודם לכבש כמו הכא כתיב מקודם (פ' כ"ח) והביא קרבנו שעירת עזים ואח"כ ואם כבש להורות ששניהם שקולין, ואיזו שירצה יביא.
. (כריתות כ"ח א')
ואם כבש יביא. ת"ר, מניין למקדיש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה קיימת והרי שתיהן עומדות, מניין שיביא איזו שירצה, ת"ל ואם כבש יביא קרבנו לחטאת קיחדהו"ל למכתב ואם כבש קרבנו, כמו דכתיב בכל פרשה זו, אם עולה קרבנו, אם זבח שלמים קרבנו, ואם עז קרבנו, ומהו שהוסיף עוד ואם כבש יביא, ולכן דריש דבא להורות דלפעמים יצוייר שיביא כבש גם אחר שהפריש שעירה, וכאופן שמבאר בזה.
יכול יביא שתיהן, ת"ל יביאנה – אחת ולא שתים קיטואותה שניה תמות כדין חטאת יחיד שכפרו בעליה, וטעם הדיוק מלשון יביאנה פשוט משום דהיה יכול לכתוב נקבה תמימה יביא.
ויש להעיר בגוף הדרשה יביאנה אחת ולא שתים ממ"ש בזבחים צ"ב ב' דרצה הגמרא לדייק דדם חטאת העוף שנזרק מדמה על הבגד אין אותו הבגד טעון כבוס כמו דם חטאת בהמה, ומדייק זה מדכתיב בפ' צו זאת תורת החטאת וגו' הכהן המחטא אותה יאכלנה, יאכלנה לזו ולא לאחרת, ר"ל דע"כ רק בחטאת בהמה ולא בכל החטאות איירי קרא, ופריך ואלא זאת ל"ל [דגם זאת הוי מעוטא], ומשני אי לאו זאת הו"א יאכלנה אורחא דקרא לכתוב כן, קמ"ל. הרי מפורש דלא מדייק הגמרא לשון יאכלנה דהוי כמו כאן הלשון יביאנה, ורק משום דיש עוד הוראה ומעוט המורה על דיוק לשון זה, כמבואר, ומאי שנא כאן דמדייק.
וצ"ל דשאני התם דכיון דאיירי שם בפרט אחד העומד ונמצא לפנינו, כמש"כ הכהן המחטא אותה, הרי איירי בבהמה ידועה העומדת לפנינו, לכן שייך לומר דאורחא דקרא לכתוב יאכלנה, היינו על זה הפרט שאנו דנים, משא"כ כאן דמדבר בסתם מן הכבשים שאם מביא כבש יביא נקבה, וא"כ לא שייך כאן הלשון יביאנה, דאמאי קאי, ויותר היה נכון לומר נקבה יביא, והיינו שממין הכבש שמביא יביא נקבה, ולכן מדייק אחת ולא שתים.
. (תמורה ט"ו א')