ולדבקה בו. וכי אפשר להדבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה כעיין מש"כ בבאור דרשה כזו בר"פ ואתחנן בפסוק ואתם הדבקים בה', יעו"ש וצרף לכאן.
. (כתובות קי"א ב')
כי הוא חייך. א"ר אלעזר, עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך, שנאמר כי הוא חייך ואם על חייו לא חס, על חיי חבירו לא כש"כ כאויש לחוש שיהרגנו, ואעפ"י דערכי החיים שלהם שזכר כאן שונים הם, דהע"ה אינו חושש לחייו הרוחנים ולענין המתלוה איירי בחיי הגוף, נראה פשוט דעיקר הכונה הוא משום דאין בור ירא חטא, ומכיון דאין בו יראת ה' ממילא יש לחוש ממנו לסכנה, ועל דרך צחות הענין והלשון מדמי חיותא לחיותא, ודו"ק.
. (פסחים מ"ט ב')
חייך וארך ימיך. תלמוד תורה הוא אחד מהדברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך כבעיין לפנינו בפ' ואתחנן בפסוק למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך, דרשו שם למען ייטב לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, לעוה"ב. וה"נ דריש כפל הלשון חייך לעוה"ז ואורך ימיך לעולם שכולו ארוך וטוב.
. (קדושין מ' א')
וארך ימיך. א"ר יהודה, מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא מתקצרים ימיו, שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך כגלא נתבאר סבת הדבר שאינו קורא, דאטו ברשיעי עסקינן, ואפשר לומר עפ"י מה שידוע דבימי הגמרא היו הקרואים לתורה קוראים בעצמם הפרשה שאליה נקראו, ואיתא במ"ר ר"פ תשא ובטור א"ח ריש סי' קל"ט שאם לא סידר תחלה הפרשה לעצמו לא יעלה, ולכן אינו רוצה זה לעלות. והנה אעפ"י שמצד הדין אינו רשאי לעלות, בכ"ז נענש על שלא הכין עצמו מקודם לסדר הפרשה כדי שלא יהיה לו מניעה לעלות בעת שיקראוהו, ונראה דאיירי ברגיל בכך דבזה ניכר שאינו חושש לכבוד התורה, אבל לא באקראי בעלמא מאיזו סבה או אונס, וראיה לזה, שהרי במ"ר שם איתא דפעם אחת באו לפני ר' עקיבא ואמרו לו עמוד וקרא בתורה, אמר להו לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים וידוע הוא שר"ע האריך ימים, אלא ודאי דבאקראי שפיר דמי, וכמ"ש ושבחוהו חכמים.
. (ברכות נ"ה א')