אלהי האלהים וגו'. א"ר יוחנן, כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' וכתיב בתריה (פ' י"ח) עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו' יזר"ל שהם נדכאים ושפלי רוח ועצובים, ומשתתף כביכול בצערם לעשות להם משפט וצדקה ולנחמם מיגונם. ונראה ראיה לפי' זה ע"פ מ"ש בגמרא בסמוך דבר זה שנוי בנביאים כי כה אמר רם ונשא וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח וגו', הרי דבשפלות הרוח איירי, וע"ע מש"כ דבר נאות באגדה זו בפ' ויחי בפסוק האלהים הרועה אותי.
. (מגילה ל"א א')
הגבור והנורא. אתא ירמיה ואמר עובדי כוכבים מרקדין בהיכלו איה נוראותיו ולא אמר נורא יחבפרשת חננאל (ירמיה ל"ב) כתיב האל הגדול הגבור, ונראה דמה שהשמיט מלומר נורא ולא גבור, כמו דניאל בסמוך, משום דכנודע ראה ירמיה בחורבן הבית וכתיב (תהלים ע"ח) נורא אלהים ממקדשיך, וכיון שאין מקדש אין נורא.
, ואתא דניאל ואמר עובדי כוכבים משתעבדין בבניו איה גבורותיו ולא אמר גבור יטבתפלתו (דניאל ט').
ואתו אנשי כנה"ג ואמרו, אדרבה, הן הן גבורותיו שכובש את כעסו לרשעים, ונוראותיו, שאלמלא מוראו, האיך אומה אחת יכולה להתקיים בין העובדי כוכבים כואגדה זו מכוונת לאגדה דגיטין נ"ו ב' מי כמכה באלים ה', מי כמוך באלמים ששומע עלבונו מעוברי עבירה ושותק, יעו"ש. ועוד היום נחזיק בנוסחא זאת יען כי בכל דור ודור אנו רואים אמיתת רעיונם זה של אנשי כנה"ג, וכן מצינו כל התוארים האלה בתפלת נחמיה (ט' ל"ב).
ומה שיש עוד דרשה בפסוק זה אשר לא ישא פנים מבואר לפנינו בפ' נשא בפסוק ישא ה' פניו אליך, יעו"ש.
. (יומא ס"ט ב')