1בנים אתם. תניא, ר' יהודה אומר, בנים אתם לה' אלהיכם – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם נקראים בנים, ובזמן שאין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם נקראים בנים, ור' מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרואים בנים, שנאמר (פ' האזינו) בנים לא אמון בם אטעם שייכות לשון בנים אתם לה' להמצוה לא תתגודדו ולא תשימו קרחה למת, הוא ע"פ מה שנבאר בסמוך דעיקר טעם האיסור הוא משום דבנים אתם לה', ולכן אין לכם רשות להצטער על המת יותר מדאי, אחר שאם הוא העניש הוי בערך אב המעניש את בנו שהוא בודאי לטובה, ואף גם משום דבנים אתם לכן הוא חושש להשחתת גופכם לכן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה. ודריש ר"י דהא דנקראו בנים למקום הוא רק בזמן שעושין רצונו של מקום, ומוסיף ר' מאיר דאף בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים אף כי בכנוי גנאי כדמפרש בנים לא אמון בם, וכן בנים סכלים (ירמיהו ד׳:כ״ב) אבל איך שהוא בנים הם, ולכן לעולם אתם אסורים לעשות כאלה, וע' בספרי פ' האזינו בפסוק שחת לו לא בניו מומם, משמע דר' יהודה הודה לדברי ר' מאיר. –
ועיין באגדה דב"ב י' א' התוכח מין אחד עם ר' עקיבא אם ישראל קרוים בנים או עבדים, והוכיח לו ר' עקיבא מפסוק זה דנקראים בנים, והמין הוכיח מפסוק כי לי בני ישראל עבדים דנקראו עבדים, ואח"כ פשר דבזמן שעושין רצונו של מקום קרוין בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים, ולא נתבאר שם אם ר"ע הודה לו או לא, ואמנם לא שייך לשאול מה יעשה ר"ע בפסוק כי לי בני ישראל עבדים, הרי דמפורש קרא אותם הקב"ה עבדים, יען כי לדידן גם תואר עבדים לה' הוא תואר יקר ונעלה מאד, ומי לנו גדול ממשה רבינו ונקרא עבד ה', ואמר הכתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳), הרי דגם בשעה שהקב"ה מתפאר בישראל מכנה להם בכ"ז בשם עבדים.
.
(קדושין ל"ו א')
2בנים אתם. חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, וחבה יתרה נודעת להם שנקראו לו בנים בכי יש אב שאע"פ שהוא אוהב את בנו אבל אינו מראה לו את רגש אהבתו בגלוי, אבל האוהב את בנו אהבה עזה מאד אינו יכול להטמין את הרגש בלבו ומראה לו זה בגלוי, וכך היא אהבתם של הקב"ה לישראל, וזהו חבה יתירה שהודיע להם שכבנים המה לו.
[אבות פ"ג מי"ד].
3לא תתגדדו. מהו לא תתגודדו – לא תעשו חבורה על מת גמלשון הכתוב (מ"א י"ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות ורמחים, והיינו שפצעו בשרם עד שפך דם, והוא שעושין לאות צער על מת [והפסוק הנ"ל איירי בעשיית פעולה כזו לשם עבודה לעבודת כוכבים כפי שיתבאר עוד]. ושייכות ההקדמה לזה בנים אתם לה' אלהיכם נראה ע"פ מ"ש במו"ק כ"ז ב' בהגבלת השיעורים לבכי ולמספד על מת, שלשה לבכי, שבעה להספד וכו', אמרו שם, מכאן ואילך אמר הקב"ה אין אתם רחמנים יותר ממני, וכלומר שאחר השיעורים האלה אסור להצטער עוד, והסברא פשוטה שכמו בשיעור הזמן כך באיכות ומהות הצער אסור להצטער יותר מדאי, והנה אם המצטער עושה מרוב צערו ומרירות לבו חבורות ופצעים בבשרו, כמובן הוא שהוא שיעור יותר על הרגיל והטבעי, ועל זה אמר בנים אתם לה' אלהיכם, וא"כ אחרי שהקב"ה דן את הנפטר במיתה, בודאי עשה זאת כאב הרודה את בנו אשר בודאי לטובה כונתו, וא"כ כשאתם עושים סימני צער איומים עד שמחבלים אתם בגופכם הרי אתם עושים עצמכם רחמנים יותר מהקב"ה וכאלו אין אתם מכירים אותו לאב לכם ואתכם לבנים, דלולא כן הרי אין מוכיחין את האב המייסר את בנו החפץ בתיקונו, וזהו שאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ובכן – לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת.
ומה שסיים הכתוב כי עם קדוש אתה ובך בחר וגו' – יש להסביר שייכות הענין משום דכך היו נוהגים העובדי כוכבים על מתיהם מפני הצער ועל העבודת כוכבים שלהם מפני העבודה וכמבואר בדרשה בסמוך, ועל זה אמר שלא תעשה כזה כדרך שהעובדי כוכבים עושין יען כי עם קדוש אתה וגו'.
.
(יבמות י"ג ב')
4לא תתגדדו. תניא, לא תתגודדו – לא תעשו אגודות אגודות, כגון ב"ד אחד בעיר אחת, פלגא מורים כדברי בית שמאי ופלגא כדברי בית הלל דאע"פ שבדרשה הקודמת כבר דריש הלשון לא תתגודדו מלשון חבורה אך כאן דריש מדכתיב זה הלשון בהתפעל ומצינו בלשון זה שני המובנים, כמו (מלכים א י״ח:כ״ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות, וגם (ירמיהו ה׳:ז׳) ובית זונה יתגודדו, ובמיכה ד' עתה תתגודדי בת גדוד ולכן דרשינן שני הענינים. ויש לכוון כונה זו בפלפול הגמרא בזה, אלא שבאו שם הדברים בסגנון אחר.
והנה בדרשה הקודמת מבואר דלא תתגודדו הוא החובל בעצמו מחמת צערו על המת, יעו"ש. וקיי"ל דלוקין עליו, והכ"מ פ' י"ב הי"ד מעבודת כוכבים הקשה האיך לוקין על זה והא הוי לאו שבכללות שכולל גם לאו דלא תעשו אגודות, כמבואר בדרשה שלפנינו, יעו"ש. ותמה אני שלא הביא מש"כ הרמב"ם בסה"מ מל"ת מ"ה דעיקר קרא אתא לענין שריטה וחבורה, והדרשה לא תעשו אגודות אגודות היא רק ע"ד רמז ואסמכתא, יעו"ש, וא"כ פשוט הדבר דלא שייך לומר שהוא לאו שבכללות מחמת זה, וע"ע באות הבא.
.
(יבמות י"ד א')
5לא תתגדדו. תניא, לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדין, כענין שנאמר (מלכים א י״ח:כ״ח) ויתגודדו כמשפטם בחרבות הר"ל שכך היו נוהגין העובדי כוכבים לשרוט בבשרם על מתיהם מפני הצער וחובלים בעצמם לעבודת כוכבים, וכמבואר בענין הפסוק שהביא, ואמר לא תנהגו אתם כן, כי עם קדוש אתה וגו' וכמש"כ לעיל סוף אות ב'. אמנם לא שייך למנוע חיוב מלקות מכאן משום לאו שבכללות [עיין אות הקודם] דכולל מעשים למת ומעשים לעבודת כוכבים, יען דשם אחד הוא, מנהג העובדי כוכבים ומעשיהן.
[ספרי].
6ולא תשימו קרחה. ולהלן הוא אומר (פ' אמור) לא יקרחו קרחה, מה להלן קרח ארבע וחמש קרחות חייב על כל קריחה וקריחה אף כאן חייב כן ועיין מש"כ בענין זה בפ' אמור בפסוק הנזכר וצרף לכאן.
.
(קדושין ל"ו א')
7בין עיניכם, אין לי אלא בין העינים, מניין לרבות כל הראש, ת"ל (פ' אמור) ולא יקרחו קרחה בראשם זכמש"כ באות הקודם.
.
(שם שם)
8בין עיניכם. והיכן הוא – בגובה שבראש, מקום שעושה קרחה חר"ל במקום שער, שאם מורטו יעשה קרחה, ועיין לפנינו בס"פ בא בפ' והיו לטטפת בין עיניך מה שנוגע מענין זה לענין מקום הנחת תפלין שבראש.
.
(מנחות ל"ז ב')