קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 23 · פסקה 18

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
מבנות ישראל. בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענית, וכן מבני ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענים פובאור הדברים, כי לפי פשטות הענין כונת אזהרת פסוק זה שלא יהיו בני ובנות ישראל מזומנים לזימה לישב בבתי פריצות וכדומה, ויתכן שאזהרה כוללת זו חלה על הב"ד שלא יניחו להזמנת פריצות כזו, ואחרי שדבר ידוע הוא שהקב"ה שונא זימה וכמ"ש בלעם אלהיהם של אלו שונא זימה הוא (סנהדרין ק"ו א'), לכן הו"א שבזמן שיד ישראל תקיפה הם מוזהרים גם על כנענים שלא יהיו בהם קדשים וקדשות, על זה אמר בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנעניות וכו'. –
והנה אונקלוס תרגם פסוק זה לא תהא אתתא מבנות ישראל לגבר עבד ולא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה, וכבר דברו הרבה מפרשים ראשונים ואחרונים מחידוש תרגום זה, וגם הרמב"ם הביאו (פ"ב הי"ג מאס"ב), אכן כולם לא העירו מה הכריחו לאונקלוס לתרגומו זה כאן, ואפשר ליישב דמדייק הלשון תהיה, שבכ"מ שבא לשון כזה בעניני אישות מורה על הוית קדושין, כנודע פעמים אין מספר בפסוק ובתלמוד [וע"ל בפ' והיתה לאיש אחר], והנה אמרו בכ"מ בגמרא דעבדים ושפחות פרוצים בזימה וכמ"ש בפסחים קי"ב ב' שצווה כנען את בניו אהבו את הזימה, לכן צוה הכתוב שלא ידבקו בהם בני ובנות ישראל כדי שלא ילמדו ממעשיהם, ותאר הכתוב ענין זה בלשון קדש וקדשה עפ"י דרכם ותכונתם של אלו, ודו"ק.
.
(שם)
2
ולא יהיה קדש. הרי זו אזהרה לנשכב עם הזכר דכתיב הכא ולא יהיה קדש וכתיב התם (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגו' פזוקדש הוא לשון זנות דכתיב כתועבת הגוים, ומשכב זכר תועבה היא, וילפינן מה קדש האמור כאן יש בו תועבה אף בלא יהיה קדש יש בו תועבה, והדר גמרינן תועבה האמור בלא יהיה קדש מתועבה האמור במשכב זכר דכתיב (פ' קדושים) אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם דמיהם בם, מה תועבה האמור שם אף נשכב במשמע וכו', וכ"מ בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ז בקצור לשון, את למד קדש מקדש ותועבה מתועבה, והבאור כמש"כ, ואמנם כל זה הוא רק לדעת ר' ישמעאל, אבל לדעת ר' עקיבא ילפינן אזהרה לנשכב עם הזכר מדרשה אחרת מפ' דפ' קדושים ואת זכר לא תשכב, כמבואר לפנינו שם. ופשוט דדרשה זו שלפנינו אינה אלא רמז ואסמכתא דפשטות כונת הכתוב שלא יהיה איש או אשה מזומנים לזנות בבתי פריצות וכדומה, כמש"כ לעיל, ולא נתבאר למה תפס רש"י בפסוק זה לפרש ולא יהיה קדש מזומן למשכב זכר, אחרי דדרשה זו כמש"כ אינה אלא אסמכתא ורמז בעלמא, ואפשר לומר דס"ל לרש"י דבהכרח צריך לפרש כן, משום דבאיש לא שייך כל כך זימון לזנות כמו באשה אם לא למשכב זכור. .
(סנהדרין נ"ד ב')
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad