קדש לה׳. תניא, הציץ כמין טס של זהב ורוחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן וכתוב עליו בב׳ שיטין י"ה מלמעלה וקודש למ"ד מלמטה יזפרשו התוס' בשם ר"ת שהיה כתוב יו"ד ה"א בסוף שיטה ראשונה וקודש למ"ד בתחלת שיטה שניה, והשתא נקרא יפה, עכ"ל. ולא אבין איך הוי בכהאי גונא הקריאה יפה אחרי דצריך לקרות ממטה למעלה, ולכן נראה כמו ברור בעיני שט"ס בדבריהם וצ"ל להיפך, שהיה כתוב יו"ד ה"א בתחלת שיטה שניה וקודש למ"ד בסוף שיטה ראשונה, ולפי"ז באמת עולה הקריאה יפה כסדרה. , ואמר ר׳ אלעזר ב"ר יוסי, אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קודש לה' בשיטה אחת יחוהנה אע"פ שר"א בר"י עד ראיה, בכ"ז פסק הרמב"ם כחכמים (פ"ט ה"א מכלהמ"ק), וצ"ל בדעתו שפסק כחכמים, דכיון דלא מצינו שהודו לו חכמים על פי עדות ראייתו, ש"מ דס"ל דאותו הסדר שראה היה כתוב במקרה ולא מעיקר הדין. –
וע' בגיטין כ' א' דהכתב שעל הציץ היו האותיות בולטות ולא שוקעות, ואע"פ דבכהאי גונא הוי חק תוכות ופסול משום דאינו כותב האותיות מעצמן, אך היה מכה בקורנס מבחוץ והאותיות יוצאות מצד הפנים. ונ"מ בזה בזה"ז לענין גט דהוי כתב, עיין באה"ע סי' קכ"ה ס"ד, וכן נ"מ לענין אם מעשה הדפוס בזה"ז הוי ככתב לענין קדושת ס"ת וכדומה [וחקר בזה הט"ז ביו"ד סי' רע"א ס"א] ומכאן מוכח דהוי ככתיבה ולא חקיקה כמו מכה בקורנס. .
(שבת ס"ג ב׳)
וע' בגיטין כ' א' דהכתב שעל הציץ היו האותיות בולטות ולא שוקעות, ואע"פ דבכהאי גונא הוי חק תוכות ופסול משום דאינו כותב האותיות מעצמן, אך היה מכה בקורנס מבחוץ והאותיות יוצאות מצד הפנים. ונ"מ בזה בזה"ז לענין גט דהוי כתב, עיין באה"ע סי' קכ"ה ס"ד, וכן נ"מ לענין אם מעשה הדפוס בזה"ז הוי ככתב לענין קדושת ס"ת וכדומה [וחקר בזה הט"ז ביו"ד סי' רע"א ס"א] ומכאן מוכח דהוי ככתיבה ולא חקיקה כמו מכה בקורנס. .
(שבת ס"ג ב׳)