ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן. שומע אני שהיה הדבור לאהרן ולמשה, ת"ל (פ׳ וארא) ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה היה הדבור ולא לאהרן, א"כ מה ת"ל ואל אהרן, ללמד שכשם שהיה משה כלל לדברות כך היה אהרן כלל לדברות אנראה דר"ל דבאמת בעלמא היה דבור כל התורה למשה לבדו, אלא שבפרשה זו כלל הקב"ה גם את אהרן מפני שטרח גם הוא בענין יציאת מצרים כמבואר בפ' שמות, וכ"מ מפירש"י כאן. ומסיים במכילתא נמצא ממעט אהרן מכל דברות שבתורה חוץ משלשה מקומות מפני שאי אפשר, וטרחו מאד המפרשים לפרש אלו הג' מקומות והלשון מפני שאי אפשר, ושמעתי בשם הגר"א מווילנא שהם הפסוק דפ' שמות ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, וא"א שתהא אמירה זו ע"י משה, והפסוק דס"פ בהעלותך ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם, ונקראו שלשתם בדבור אחד שא"א לפה לומר ולאזן לשמוע כמש"כ רש"י שם, וא"כ א"א שהיתה הקריאה ע"י משה כיון שנקראו כולם בדבור אחד, ועוד שם ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם ויאמר וגו' מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה, וזה ג"כ א"א שהיתה האמירה ע"י משה, שהרי הוכיחו על שדבר, והדברים מאירים. . (מכילתא)
בארץ מצרים. חוץ לכרך, ולמה לא דבר עמו בתוך העיר – מפני שהיתה מלאה שקוצים וגלולים ביתכן דמדייק יתור לשון בארץ מצרים, כיון דידוע זה מענינו, ודריש שבא לרמז שדבר עמהם בארץ ולא בעיר, וע"ע בפירש"י תוספת דברים ממכילתא. . (מכילתא)
לאמר. [מהו לאמר], א"ר ישמעאל, צא ואמור להם מיד, שנאמר (פ׳ תשא) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה גדמשמע שתיכף כששמע מהקב"ה מסר לישראל. ובמכילתא באו עוד דרשות על לשון לאמר ויבאו אי"ה לפנינו בהמשך החבור בסמיכות על פסוקים אחרים. . (שם)