דגי הים יאסף להם. מכאן דדגים לאו בני שחיטה הם, אלא באסיפה בעלמא סגי כואע"פ דבסמוך גבי שליו (פסוק ל"ב) כתיב ג"כ לשון אסיפה ויאספו את השליו, ושלו בודאי טעון שחיטה כי מין עופות הוא, אך התם אינו כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרינא, אבל הכא כתיב אסיפה אצל שחיטת בהמה, כדכתיב הצאן ובקר ישחט אם את כל דגי הים יאסף, ומדשני בדבוריה וכתב אסיפה ש"מ דוקא הוא, וכן הדין בחגבים שא"צ שחיטה, ומבואר לפנינו ס"פ שמיני, ומכיון דא"צ שחיטה אין בהם משום אבר מן החי אם אכלם חיים או כשחותך אבר מהם, וגם אין איסור אבר מה"ח שייך רק היכי דשייך איסור דם, ודם דגים מותר, ומ"מ אין לאכלם חיים משום בל תשקצו את נפשותיכם דמאיסי הן וכמבואר לפנינו ס"פ שמיני. ונראה דבכלל זה גם לחתכם חיים שלא להתרגל במדות אכזריות, ולבי יתחמץ בשעה שאני רואה מחתכים דגים חיים.
.
(חולין כ"ז ב׳)
(חולין כ"ז ב׳)