בחר לנו. בחר לי לא אמר אלא בחר לנו, מלמד שעשהו כמותו, מכאן שיהא תלמיד חביב לפני רבו כמותו הבאבות פ"ב מ"י איתא יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, ובנוסחא אחת כבוד תלמידך, ומכאן משמע דעיקר הגירסא כבוד תלמידך, ולבד זה הנה בכבוד חברו אמרו באבות פ"ד מי"ב וכבוד חברך כמורא רבך, וגם במכילתא כאן דרשו ביחוד לענין כבוד חבירו, ועיין בתוי"ט שם ולא ראה מכילתא זו.
וטעם הדבר שמסר משה דבר המלחמה ליהושע איתא בפסיקתא רבתי ובמ"ר כאן בזה"ל, למה ליהושע, אמר לו משה, זקנך [יוסף] אמר את האלהים אני ירא (פ' מקץ) ובזה [בעמלק] כתיב (פ' תצא) ולא ירא אלהים, יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, ע"כ, ואגדה זו צריכה באור, כי האמנם יראת אלהים של יוסף אנו יודעין רק מאמירתו, וכל אחיו שלא מצינו בהם מאמר זה האם לא היו יראי אלהים, ומאי רבותיה דיוסף בזה יותר משל כל האחים, ואף גם זאת לפלא, מה שתלה סרחונו של עמלק בזה שלא היה ירא אלהים, והיכן מצינו תאר זה בשאר עובדי אלילים, ובפרט כי כידוע הוא תאר נכבד הנאמר רק ביחידי סגולה ואנשי מעלה, וכמו באברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכן בעובדיהו (מ"א י"ח) ובאיוב (א').
ולכן נראה דהא גופא בא לאשמעינן שגם לשארי האומות שלא מבני ישראל ראוי להיות יראי אלהים, ומי שאינו כזה ראוי לעונש, והראיה בזה מיוסף שהיה מתנכר לפני אחיו במצרים כמצרי ובכל זאת אמר להם את האלהים אני ירא, ש"מ שגם באומות ישנם יראי אלהים, דאל"ה לא היה יוסף אומר כן שלא יתפס שעברי הוא, וכיון שכן באמת ראוי עמלק לעונש על שלא היה ירא אלהים.
ולפי"ז יתבאר היטב לשון המדרש שהבאנו יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא, שמזה מוכח שגם באומות העולם ישנם יראי אלהים, כמש"כ, ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, כלומר שעל ידי אמירת זקנו של יהושע ראוי זה להתפס על שאינו ירא אלהים, אבל לולא אמירה זו לא היינו יודעין כלל שראוי בן אומות העולם להענש על שאינו ירא אלקים, ודו"ק. .
(מכילתא)
וטעם הדבר שמסר משה דבר המלחמה ליהושע איתא בפסיקתא רבתי ובמ"ר כאן בזה"ל, למה ליהושע, אמר לו משה, זקנך [יוסף] אמר את האלהים אני ירא (פ' מקץ) ובזה [בעמלק] כתיב (פ' תצא) ולא ירא אלהים, יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, ע"כ, ואגדה זו צריכה באור, כי האמנם יראת אלהים של יוסף אנו יודעין רק מאמירתו, וכל אחיו שלא מצינו בהם מאמר זה האם לא היו יראי אלהים, ומאי רבותיה דיוסף בזה יותר משל כל האחים, ואף גם זאת לפלא, מה שתלה סרחונו של עמלק בזה שלא היה ירא אלהים, והיכן מצינו תאר זה בשאר עובדי אלילים, ובפרט כי כידוע הוא תאר נכבד הנאמר רק ביחידי סגולה ואנשי מעלה, וכמו באברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, וכן בעובדיהו (מ"א י"ח) ובאיוב (א').
ולכן נראה דהא גופא בא לאשמעינן שגם לשארי האומות שלא מבני ישראל ראוי להיות יראי אלהים, ומי שאינו כזה ראוי לעונש, והראיה בזה מיוסף שהיה מתנכר לפני אחיו במצרים כמצרי ובכל זאת אמר להם את האלהים אני ירא, ש"מ שגם באומות ישנם יראי אלהים, דאל"ה לא היה יוסף אומר כן שלא יתפס שעברי הוא, וכיון שכן באמת ראוי עמלק לעונש על שלא היה ירא אלהים.
ולפי"ז יתבאר היטב לשון המדרש שהבאנו יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא, שמזה מוכח שגם באומות העולם ישנם יראי אלהים, כמש"כ, ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים, כלומר שעל ידי אמירת זקנו של יהושע ראוי זה להתפס על שאינו ירא אלהים, אבל לולא אמירה זו לא היינו יודעין כלל שראוי בן אומות העולם להענש על שאינו ירא אלקים, ודו"ק. .
(מכילתא)