בקרבה. מעשה בתלמי המלך שכנם ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד ואחד. כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד וכתבו לו ותצחק שרה בקרוביה לבפירש"י שלא יאמר תלמי כי על אברהם דכתיב בי' (פ' לך) ויצחק, לא הקפיד, ועל שרה הקפיד, ולכן כתבו לו ותצחק בקרוביה, ולכן הקפיד, עכ"ל. ולולא דבריו י"ל בטעם ששינו לשון זה משום דבאמת קשה דכיון דצחקה בקרבה מניין להכתוב כל עיקר דבר זה שצחקה, ובאמת במ"ר הרגישו בזה ואמרו שברוח הקודש נודע שצחקה, ולפי"ז חששו שמא ישאל תלמי שאלה זו מאין ידעו זה, ואת דרשת המ"ר שברוה"ק נודע לא יקבל, ולכן כתבו לו בקרוביה הרי צחקה בפרהסיא. ובדבר תכונת זה המלך והעתקת התורה ע"י כתבנו לעיל בריש פ' בראשית. . (מגילה ט' א')
אחרי בלותי וגו'. אמר רב חסדא, אחרי בלותי היתה לי עדנה, אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר יופי למקומו לגמפרש הלשון אחרי בלותי וגו' לא בדרך תמיה אלא בניחותא ובסגנון ספור הוית הדבר, ועדנה הוא מלשון עדן ונחת. ונראה דנראה לו לדרוש כן, משום דאם הוא בסגנון תמיה ופלא על הזמן העתיד והויה עתידה הוי לה לומר תהיה לי עדנה. . (ב"מ פ"ז א')