תחת בהמתם. מלמד דשה אחר של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים מישראל טזכשהחזירו לו הכהן, ואם יש לו כמה ספיקות פטר חמור, שמפריש פדיונן והן שלו, אז מותר לפדות כולן בטלה אחד אף שעדיין בידו. ובטעם הדיוק מפרש בגמ' משום דהול"ל או בהמה תחת בהמה או בהמתם תחת בהמתם, יעוי"ש. ובגמ' שקלו וטרו אביי ורבא בדין זה והביאו ראיות לו, והאחת מן הראיות ממשנה ט' א' ופודה בו פעמים הרבה, אבל הרמב"ם פי"ב הכ"ד לא פסק כן, אלא דלכל פטר חמור צריך שה מיוחד, וכפי הנראה דלכן הסיב באור לשון המשנה ופודה בו פעמים הרבה לכונה אחרת [עי' פיה"מ], אבל כבר תמהו עליו בפי' זה, ואין כל סברא לנטות מפסק הלכה זו כמבואר לפנינו, וכפי שיתבאר למעין היטב בסוגיא.
. (בכורות ד׳ ב׳)
והיו לי הלוים. והיו – בהווייתם יהיו, ואפי׳ לדורות יזמוסב אמתניתין דבכורי כהנים ולוים פטורים מבכורה מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר כדכתיב קח את הלוים תחת כל בכור והפקיעו קדושתן [וכהנים נקראו לוים] דין הוא שיפטרו את של עצמן, ר"ל שקדושת הלוים שבהן יפקיעו חיוב בכורי שבטן, ופריך בגמ' ולדורות מנ"ל שיפטרו בכורי כהנים לוים, דמהאי ק"ו לא שמעינן אלא במדבר, ועל זה אמר והיו לי הלוים, והיו בהווייתן יהיו, שלעולם כך יהיו בדיניהם שיפקיעו קדושת בכורי כהנים לוים.
. (שם שם)