הירא ורך הלבב. רבי עקיבא אומר, הירא ורך הלבב – כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה לחבא להוציא מדרשת ר' יוסי הירא ורך הלבב מעבירות שבידו, וקיי"ל כר' עקיבא, ובספרי כאן איתא ר' יוסי אומר הירא ורך הלבב זה בן מ' שנה, ונראה דט"ס הוא וצ"ל בן ס' [ששים] שנה, וראי' שהרי עד ששים שנה היו נמנים אנשי המלחמה כידוע בכ"מ בתורה.
. (סוטה מ"ד א')
הירא ורך הלבב. ממשמע שנאמר הירא מה ת"ל עוד ורך הלבב, לומר לך, שאפילו גבור שבגבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן חוזר, שנאמר ולא ימס את לבב אחיו כלבבו לטובא להורות שהירא ורך הלבב אינם כפל ענין במלות שונות והיינו שהיראה באה מתוך רכות הלב או רכות הלב מתוך היראה, אלא שני דברים הן, ורכות היא מדת רחמנות שנמצאת גם בגבור ולב אביר.
. (תוספתא פ"ז דסוטה)
ולא ימס. שמע קול קרנות והגפת תריסין וצחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו, חוזר, דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו מפירש"י מים שותתין לו על ברכיו מפני היראה, ויתבאר עפ"י מ"ש בסוטה ל"ו א' דמטבע האדם שמחמת פחד מתפתחים נקבי החוץ וכמ"ש בנדה ס"ו א' אזל בעתה ונפל ממנה חררת דם, ומהאי טעמא דרשו במגילה ט"ו א' ותתחלחל המלכה שפרסה נדה, וע' בסוטה כ' ב' [ומ"ש בנדה ט' א' חרדה מסלקת הדמים – היא חרדה הבאה בהמשך זמן ולא מפחד פתאום], וכן יתבאר הפ' דיחזקאל (ז' י"ז) שמדבר מענין פחד מלחמה, כל ברכים תלכנה מים, והמפרשים פירשו שהוא ע"ד משל שתמסנה כמים מזיעת אימה, ולפי מש"כ א"צ לזה.
. (סוטה מ"ד ב')