ויירא יעקב. רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב (ר"פ ויצא) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר הלך, וכתיב ויירא יעקב, אמר – שמא יגרום החטא אר"ל שמא החטא שחטא אחר ההבטחה תבטל ההבטחה. ובמדרשים נתפרש חטאו של יעקב בעת ההיא שבטל מצות כבוד אב מאז יצא מבית יצחק, וכנגד זה קיימה עשו כל הזמן ההוא. –
והרא"ם הקשה בכלל למה חשש יעקב, הא קיי"ל (שבת נ"ה ב') מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה ונשתנתה לרעה, וטרח ליישב הענין, ועוד הרבה מפרשים האריכו בזה, ולי נראה דהא דלא נשתנתה לרעה הוא כשאין החטא גורם שנוי, אבל כשגורם החטא משתנית ומשתנית, וראי' לזה, שהרי מפורש אומר הנביא (ירמיהו י״ח:ט׳-י׳) ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. –
ויש מפרשים שדקדקו בלשון הפסוק הקודם, וישבו המלאכים אל יעקב לאמר, דאין לשון כזה רגיל במקרא, אלא ול"ל וישובו המלאכים ויגידו לו לאמר או ויאמרו לאמר, יעו"ש. ואפשר לפרש ע"פ מ"ש במ"ר פ' מצורע פ' י"ז דדרשו הפסוק דריש איוב שאמר המגיד ואמלטה רק אנכי להגיד לך, מכיון שהגיד מיד נסתלק, יעו"ש, כלומר שכל עיקר התכלית שנמלט הי' רק להגיד, ולכן מכיון שהגיד מיד נסתלק, וכאן בריש פרשה זו פירש"י וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש, וזה מרומז כאן בפסוק וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, כלומר ששבו רק לאמר תשובתם, ומיד שהגידו נסתלקו, ודו"ק. –
וע' במ"ר כאן על הפסוק וארבע מאות איש עמו, הלך ונטל [עשו] אגרומי ממצרים, ועמלו מאוד המפרשים בבאור זה, ופירשו שלקח מכס שנוטלין במצרים להטילן על יעקב, וכמה קשה באור זה, וגם מה זה הסבר על ד' מאות איש, ולמה דוקא ממצרים, ועיין בהגהות הרד"ל, אבל האמת נראה, כי הפי' אגרומי הוא רשות להיות מוכס, ורומז שלקח רשות ממצרים שעליהם הובטח לשעבד ביעקב ד' מאות שנה, וזהו הרמז מד' מאות איש .
(ברכות ד' א')
והרא"ם הקשה בכלל למה חשש יעקב, הא קיי"ל (שבת נ"ה ב') מעולם לא יצאה מדה טובה מפי הקב"ה ונשתנתה לרעה, וטרח ליישב הענין, ועוד הרבה מפרשים האריכו בזה, ולי נראה דהא דלא נשתנתה לרעה הוא כשאין החטא גורם שנוי, אבל כשגורם החטא משתנית ומשתנית, וראי' לזה, שהרי מפורש אומר הנביא (ירמיהו י״ח:ט׳-י׳) ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני וגו' ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו. –
ויש מפרשים שדקדקו בלשון הפסוק הקודם, וישבו המלאכים אל יעקב לאמר, דאין לשון כזה רגיל במקרא, אלא ול"ל וישובו המלאכים ויגידו לו לאמר או ויאמרו לאמר, יעו"ש. ואפשר לפרש ע"פ מ"ש במ"ר פ' מצורע פ' י"ז דדרשו הפסוק דריש איוב שאמר המגיד ואמלטה רק אנכי להגיד לך, מכיון שהגיד מיד נסתלק, יעו"ש, כלומר שכל עיקר התכלית שנמלט הי' רק להגיד, ולכן מכיון שהגיד מיד נסתלק, וכאן בריש פרשה זו פירש"י וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש, וזה מרומז כאן בפסוק וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, כלומר ששבו רק לאמר תשובתם, ומיד שהגידו נסתלקו, ודו"ק. –
וע' במ"ר כאן על הפסוק וארבע מאות איש עמו, הלך ונטל [עשו] אגרומי ממצרים, ועמלו מאוד המפרשים בבאור זה, ופירשו שלקח מכס שנוטלין במצרים להטילן על יעקב, וכמה קשה באור זה, וגם מה זה הסבר על ד' מאות איש, ולמה דוקא ממצרים, ועיין בהגהות הרד"ל, אבל האמת נראה, כי הפי' אגרומי הוא רשות להיות מוכס, ורומז שלקח רשות ממצרים שעליהם הובטח לשעבד ביעקב ד' מאות שנה, וזהו הרמז מד' מאות איש .
(ברכות ד' א')