תורה תמימה על התורה · בראשית · פרק 23 · פסקה 13

נתתי כסף השדה. שטרי מכר דידן אע"פ שכתוב בהן ומכרתי ונתתי אינם שטר ראיה, לפי דנתתי גם להבא משמע, כדכתיב נתתי כסף השדה קח ממני ^ומוסב על מ"ש בקדושין כ"ו א' נכסים שיש להם אחריות נקנים בכסף ובשטר, ומפרש בגמרא בשטר כיצד, כתב לו שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה, וזה הוא שטר קנין, ר"ל בזה שכותב לו מכורה בזה הוא מקנה לו, והנה לפי"ז הי' אפשר לומר דאם הי' כותב בשטר ומכרתי או נתתי שדה זו, בלשון עבר, אין זה שטר קנין אלא שטר ראיה בעלמא, כלומר, לראי' שמכר לו באיזה קנין אחר מהקנינים הנקנים, וא"כ דרוש איפה לדעת מהות הקנין במה שהקנה לו – על זה אמר הר"ן דשטרי דידן שאצלנו אין נוהגין לכתוב שטרי ראי' רק שטרי קנין לא איכפת לן במה שכתוב בלשון עבר, דמצינו כיוצא בזה בפסוק שלפנינו נתתי כסף השדה שפירושו הנני נותן כעת, כדמוכח מענינא דקרא, ואע"פ שכתוב בלשון עבר, ולכן גם אם כתב השטר בלשון עבר ומכרתי או נתתי הוי הכונה הנני מוכר, הנני נותן, וכמו שכותב שדי מכורה ונתונה. זה הוא באור הענין בכלל. ועיין בחו"מ סי' ס"א ואין להאריך כאן. [ר"ן פ"א דקדושין].

קח ממני. ולהלן (כ"ה י') כתיב השדה אשר קנה אברהם, מלמד דקיחה אקרי קנין ומלמד שאין קיחה אלא בכסף ^זר"ל סתם קיחה דכתיב בקנינים הוי אותה קיחה בכסף, וכמו בפ' תצא כי יקח איש אשה, למדין אנו משם דאשה נקנית בכסף, ויתבאר אי"ה ענין זה לפנינו במקומו בפסוק הנזכר. .
(קדושין ב' א')