המסו את לבבינו. מהו המסו את לבבינו – פלגון לבבינו לדוכתרגומו תברא ית ליבנא ששברוהו וחלקוהו לשנים. ובירושלמי כאן בא ענין זה לפרש לשון המשנה במעשרות (פ"א מ"א) מאימתי הפירות חייבין במעשרות, הרמונים משימסו, ופירש חד מ"ד משימסו – משיתרככו ויתמעכו, ר"ל כל שהגיע הרמון לשיעור זה נתחייב במעשר, וחד אמר משימסו – משיתפלגו, ר"ל משיגיעו לבישול המחצה שלהן, ומביא ראיה מלשון פסוק זה דהמסו פירושו פלגין לבבנו וכתרגום אונקלוס. וצ"ל דמאן דמפרש משימסו משיתמעכו יפרש לשון פסוק זה ג"כ במובן זה שמעכו את לבבנו, כלומר שעשאוהו רכיך וקליש, והנה אנו קיי"ל כמ"ד משימסו – משיתמעכו, ולפי"ז צ"ע על אונקלוס שלא פירש הלשון המסו כפי הפירוש שקיי"ל לדינא, והיינו רככו ומעכו את לבבנו, כמבואר, ובעלמא מצינו בכהאי גונא שנזהר אונקלוס לתרגם ע"פ תוצאת הדין. ואולי הכונה גם לההוא מ"ד: המסו את לבבנו – פלגון לבבנו, כלומר היו לפלגי מים.
. (ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב)
ובצורות בשמים. א"ר אמי, מכאן שדברה תורה לשון גוזמא להר"ל שבצורות בשמים לא יצוייר כלל. ויש להעיר שלא הביאו מכאן ראיה למ"ד דברה תורה כלשון ב"א, כי בודאי אין סברא שהתורה תדבר לשון גוזמא, אלא הוא לפי מושגי לשון בני אדם שרגילין לדבר כן כדי להלהיב את לב השומע, וגם צ"ע שלא הביאו לענין זה הלשון הרגיל בתורה ארץ זבת חלב וגו' שהוא ג"כ ע"ד מליצה הפרזית. –
והנה בספרי כאן איתא בענין זה בזה"ל, ערים גדולות ובצורות בשמים, רשב"ג אומר דברה תורה לשון גוזמא שנאמר (פ' עקב, ט' א') שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת ערים גדולות ובצורות בשמים, ע"כ, והגיה הגר"א דצ"ל כך דברה תורה לשון גוזמא וכן מה שנאמר שמע ישראל אתה עובר וגו', וכונתו מבוארת, דא"א לגרוס כמו שהוא לפנינו שנאמר וכו', יען דלמה לו להביא ממרחק מפ' עקב בעוד שכאן במקום דרשה זו כתוב לשון זה, ולכן הגיה וכן מה שנאמר, כלומר כאן ושם דברה תורה כלשון זה.
אבל לולא דבריו נראה לומר, דלבד שא"צ להגיה אלא אדרבה כמו שהיא הגירסא לפנינו כך מוכרת וכך צריך להיות, יען שהלשון שבכאן אינו מלשון התורה עצמה אלא רק מלשון המרגלים, משא"כ בפ' עקב הוא מלשון התורה עצמה, וא"כ אחרי דרוצה להביא שהתורה דברה כן מוכרח להביא אך ורק מפ' עקב, ודו"ק. וכהאי גונא כתבנו כונה כזו בפ' תולדות בפ' ואת עורות גדיי העזים (כ"ז ט"ז) עיי"ש וצרף לכאן.
. (חולין צ' ב')